קרן התורה – הבדלי גרסאות

הארגון הוקם ב{{ה|כנסייה הגדולה}} הראשונה בשנת [[תרפ"ג]] ([[1923]]), לאחר שהועלתה סוגיית שיקום החורבן שהותירה [[מלחמת העולם הראשונה]]. עקב המלחמה, קהילות רבות נחרבו במהלך הימלטותן, ומוסדות התורה שלהן נסגרו, ולאחר המלחמה לא הוקמו מוסדות חדשים. גם הישיבות שפעלו, היו בקשיים כלכליים. משתתפי הכנסייה החליטו לפתוח קרן לתמיכה בישיבות הקיימות, ולפתיחת ישיבות ומוסדות חדשים. 16 רבנים חתמו על "[[קול קורא]]" לתמיכה בקרן, ובהם [[החפץ חיים]], רבי [[ישראל פרידמן מצ'ורטקוב]], רבי [[אברהם מרדכי אלתר]] מ[[חסידות גור|גור]], הרב [[אברהם מנדל שטיינברג]] מ[[ברוד]], הרב [[אליהו קלצקין]] מ[[לובלין]], הרב [[חיים עוזר גרודז'ינסקי]] ורבי [[יצחק זליג מורגנשטרן]] מנ[[חסידות קוצק|סוקולוב]]. בקול קורא נכתב בין היתר:{{ציטוטון|"בלב מלא יגון ומרירות עמדנו על המצב המעציב של דורנו זה בארץ ובגולה ונוכחנו לדעת כי אלפי נשמות ילדי בני ישראל נספחו אל תהום הבערות וההפקרות... המלחמה הקשה עם כל תוצאותיה הכלכליות והרוחניות גזלה מאתנו דור שלם... לא נדבות אנו דורשים מכם אלא תשלום חוב קדוש לחזק את מוסדות התורה... הלוו אתם מטבעות חומריות ואנו נשיב לכם כפלי כפליים-יהודים מחונכים לתורה ותעודה, הלוו אתם מטבעות שלנייר ואנו נשיב לכם מטבעות של אש - ילדי ישראל שיהיו לתפארת עמנו"}}.

בשנה הראשונה לקיומה של הקרן חולקו 25,000 דולרים. תרומות התקבלו מ בשנתה הראשונה תמכה הקרן רק בישיבות ליטא שהיו מאוגדות תחת [[ועד הישיבות]] אך הוועד הבטיח שבהמשך יתמוך בישיבות בפולין שלא קיבלו תמיכה בשנה הראשונה. הקרן סייעה גם לרבי מאיר שפירא בפותחו את [[ישיבת חכמי לובלין]], וכן סייעה להקמת רשת [[בית יעקב]].