קופטית – הבדלי גרסאות

|שיטת הכתבכתב=[[אלפבית קופטי]]

|משפחה=[[שפות אפרו-אסיאתיות|אפרו-אסיאתית]]<br />

&nbsp;:[[שפות מצריות|מצרית]]<br />

&nbsp;&nbsp;::'''קופטית'''

|לאום=[[נצרות קופטית|הכנסייההכנסיה הקופטית]]

'''קופטית''' הוא שם ניב של ה[[שפה]] ה[[מצרית קדומה|מצרית הקדומה]]. שפה זו כתובה בכתב מיוחד הקרוי '''הכתב הקופטי''', הנמצאהמצוי עדייןעדײן בשימוש בספרי ה[[תפילה]] של [[הכנסייה הקופטית]]. שם השפה נובע מ"קופטים", שמם שלשם הנוצרים תושבי מצרים שמוצאם מהמצרים הקדמונים, ששמם קשור לשם "אגיפטוס" (Egyptos), הכינוי היווניהיװני העתיק למצרים. ב[[עברית משנאית]] - נקראה הקופטית "גיפּטית" ‏‏<ref>‏{{הערה|[[מסכת שבת]] [[S:שבת קטו א|קטו א]], [[מסכת מגילה]] [[S:יח א|יח א]]‏</ref>}}. הכינוי "קופטית" שב[[עברית מודרנית|עברית המודרנית]] - הושפע מהכינוי שלמכינוי הקופטית בשפות מודרניות זרות.

ידיעת הקופטית היא שאיפשרהשאפשרה ל[[ז'אן פרנסואה שמפוליון]] לפענח את [[כתב הירוגליפי|כתב החרטומים]] שב[[אבן רוזטה]].

==היסטוריה שלהיסטורײת השפה והכתב==

מקורו הקדום של הכתב הקופטי הוא במאה השנייההשניה לפנהלפה"ס, כשהשפה ה[[יוונית]] הפכה לשפה נפוצהלנפוצה בתקופת בית תלמי ולכן רוב המשכילים ידעו לכתוב ולדבר יווניתיװנית כשפה שנייהשניה. כוהניכהני ה[[דת]] העתיקה של מצרים שהתפרנסו ממכירת קמיעותקמעות והורוסקופים מצאו שאין ביקוש לסחורתם, משום שאיש פרט להם לא ידע לקרוא את ה[[כתב דמוטי|כתב הדמוטי]] שבובו כתבו עד אז את השפה המצרית. לפיכך, החלו אלה לכתוב את השפה המצרית שבקמיעותשבקמעות באותיות הב[[אלפבית יווני|כתב היווניהיװני]], שלהן הוסיפו תוויםתוים נוספים שהושאלו מן הכתב הדמוטי עבור [[עיצור|עיצורים]] שאינם קיימים בשפה היווניתביװנית. בהדרגה צומצם מספרם שלמספר תוויםתוים אלו והתוצאה הייתההיתה צורת כתב תקנית חדשה לשפה המצרית.

כאשר הפכה ה[[נצרות]] לדת המדינה בסוף המאה השנייההשניה לספירה, חיפשו מנהיגי הכנסייההכנסיה דרך להעביר מסר אחיד להמוני העם בשפתם. ה[[מיסיון|מיסיונרים]] ידעו לקרוא כתב יוונייװני, אך לא כתב דמוטי. העם הפשוט לא ידע לקרוא בכללכלל, אך דיבר מצרית. לפיכך, החלו אבות הכנסייההכנסיה לכתוב את הטקסטים בשפה המצרית, אך בכתב יוונייװני, וכך יכלו המיסיונרים לקרוא ופשוטי העם להבין.

בתחילהתחילה היה ניסיוןנסיון לכתוב את השפה רק באלפבית היווניהיװני, אך במהרה התבררו חסרונות השיטה והוספו שישהששה תוויםתוים מן הכתב הדמוטי עבור הניב ה'''סהידי''' (Sahidic){{כ}}<ref>הערה|כנראה הכוונההכװנה לניב הצעידי, כלומר זה של דרום מצרים.</ref>}} ושבעה תוויםתוים מן הכתב הדמוטי עבור הניב ה'''בוהאירי''' (Bohairic){{כ}}<ref>הערה|כנראה הכוונההכװנה לניב הבחרי, כלומר זה של צפון מצרים ואזור הדלתא.</ref>}}.

באזורים שונים של מצריםבמצרים היו בשימוש ניביםניבי מצרית שונים של השפה המצרית. ולכן נעשה ניסיון להורות את כתבי הקודש בניב ה"סהידי" הנייטרליהנײטרלי. ואכן, בהדרגה הפך ניב זה לניב הבולטלבולט ביצירות הספרותיות של התקופה. אך במאה ה-11, כשהפטריארכיה הקופטית עברה מ[[אלכסנדריה]] ל[[קהיר]], הפך הניב ה"בוהאירי" אותו דיברו באזור הדלתא לשולט. כיום זהו הניב היחיד הקייםהקײם בשפה הקופטית בספרים.