ארתור רמבו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עריכה קלה
שורה 28:
 
רמבו שלח את שיריו למשורר [[פול ורלן]] ב[[פריז]] שהתלהב בעיקר משירו "הספינה השיכורה", שהיה [[יצירת מופת|יצירת המופת]] של רמבו. ורלן הזמין את רמבו ל[[פריז]] ב[[ספטמבר]], [[1871]], כאשר רמבו היה בן 17. הוא הציג אותו בפני [[ויקטור הוגו]] ובפני משוררים אחרים שגמרו את ההלל על שירתו.
רמבו התגורר תקופה קצרה בביתו של ורלן בפריז. מכאן התפתחה ביניהם מערכת יחסים [[הומוסקסואל|הומוסקסואלית]]. ורלן התאהב מהר מאוד ברמבו, העלם המתבגר. הם בילו את זמנם בחיי [[בוהמה]], חיי רחוב ו[[בית קפה|בתי קפה]], שתו [[משקה חריף|משקאות משכרים]] ו[[חשיש]] (בתקופתם חשיש נמכר בצורה נוזלית). בשנת [[1872]] עזב ורלן את אשתו אתואת בנו, ונסענסע עם רמבו ל[[לונדון]], ואחר כך ל[[בריסל]].
ב[[יולי]] [[1873]], בתחנת הרכבת של בריסל, ורלן שהיה שתוי וירהירה ברמבו ופצע אותו בפרק [[כף יד]]ו. רמבו שחשש לחייו הזמין את ה[[משטרה]]. ורלן [[מעצר|נעצר]] ונידון לשתי שנות [[מאסר]]. רמבו חזר לעיר מולדתוהולדתו וסיים את ספרו "עונה בגיהנום" שבו תיאר את חייו עם ורלן.
 
רמבו וורלן נפגשו בפעם האחרונה ב[[גרמניה]] בשנת [[1875]]. אך רמבו נטש את השירה והחליט להתעשר כדי להיות יום אחד [[סופר]] ומשורר בלתי תלוי. הוא יצא לחיי נדודים ב[[אירופה]]. בשנת [[1876]] התגייס ל[[צבא]] ה[[הולנד|הולנדי]] כדי לנסוע ל[[אינדונזיה]]. אחר כך ערק מן הצבא וחזר לפריז. הוא נסע לאי [[קפריסין]], ובשנת [[1880]] התיישב בעיר [[עדן]] בדרום [[חצי האי ערב]] (כיום ב[[תימן]]). בשנת [[1884]] הפך לסוחר ב[[כלי נשק]] בעיר הרר באבסיניה, כיום [[אתיופיה]].