|
'''מוּרִים''' היה כינוי נפוץ ב[[אירופה]] הנוצרית למוסלמים, ובפרט למוסלמים תושבי [[צפון אפריקה]] ו[[אל-אנדלוס|ספרד המוסלמית]]. המקור של הכינוי הוא בשם [[מאורים]], עם נוודים מ[[העת העתיקה]] שמוצאו מ[[מאוריטניה (פרובינקיה רומית)|מאוריטניה]]. ב[[המאה ה-8|מאה השמינית]] לספירה [[אסלאם|התאסלמו]] ה[[מאורים]] והפכו למוסלמים, ובשפות האירופאיות שמם הפך לכינוי לכלל המוסלמים תושבי האזור. הכינוי "מורים" גם לא הבדיל בין מוסלמים ממוצא [[ערבי]] או [[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברי]]. ב[[הרלדיקה]], המורי מוצג בדרך כלל כאפריקאי מהאזור שמדרום ל[[סהרה]].
ה'''מוּרִים''' הם עם נוודים מחופיה הצפוניים של [[אפריקה]], במקור ילידי [[מאוריטניה (פרובינקיה רומית)|מאוריטניה]], אוכלוסייתם הייתה מורכבת בעיקר מ[[ברברים (עם)|ברברים]] ומ[[ערבים]]. ב[[הרלדיקה]], המורי מוצג בדרך כלל כאפריקאי מהאזור שמדרום ל[[סהרה]]. ב[[המאה ה-8|מאה השמינית]] לספירה [[אסלאם|התאסלמו]] המורים והפכו למוסלמים. הם התפשטו דרום מערבה לתוך אפריקה וצפון מערבה לתוך [[חצי האי האיברי]].
[[תמונה:Maler_der_Geschichte_von_Bay%C3%A2d_und_Riy%C3%A2d_002.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מורים, איור מהמאה ה-13]]
תחת הנהגתו של [[טארק בן זיאד]] חצו המוריםהמוסלמים את [[מצר גיברלטר]] (הקרוי על שמו של איבן זיאד ג'בל–טאריק) בשנת [[711]] והשתלטו בקלות על ממלכת ה[[ויזיגותים]] המתפוררת של רודריק. בשנת [[732]] הם התפשטו מעבר ל[[הרי הפירנאים]] ופלשו אל תוך [[גאליה]], שם הובסו ב[[קרב טור]] על ידי [[קרל מרטל]]. בשנת [[765]] ייסד [[עבד אל רחמן הראשון]] את [[בית אומיה|שושלת אומיה]] ב[[קורדובה (ספרד)|קורדובה]]. נסיכות זו הפכה תחת הנהגתו של [[עבד אל רחמן השלישי]] ל[[ח'ליפה|ח'ליפות]] קורדובה, שהייתה עשירה והתנהלו בה חיי תרבות פעילים. בשלהי [[המאה ה-10|המאה העשירית]] הסתכסך המושל [[אל מאנסור]] בשורה של מאבקים מרים עם הממלכות ה[[נצרות|נוצריות]] בצפון ספרד, שבה הייתה מלכתחילה ההתנגדות הרבה ביותר לשלטון המורי.
ערי הדרום, [[קורדובה (ספרד)|קורדובה]], [[סביליה]], [[טולדו]], הפכו במהירות למרכזי התרבות העיקריים. אף על פי כן, להוציא תקופות קצרות, לא היה שלטון מרכזי אחד בספרד המוסלמית והכוח חולק בין מנהיגים מקומיים. ח'ליפות קורדובה נפלה ב-[[1031]] וה[[מורביטון]] השתלטו ב-[[1086]] על ספרד המורית, שהייתה לאורך כל התקופה קשורה בשלטון עם [[מרוקו]]. שלטון המורביטון נחלש בהדרגה וב-[[1174]] הוחלף על ידי ה[[אלמוואחידון|אל-מווחידון]].
גלים אלו של הגירה הביאו לספרד אומנים מוריםמוסלמים מיומנים, וחוואים שתרמו לשגשוג הארץ. רובם נרצחו או הוגלו עם הכיבוש מחדש של הממלכות הנוצריות הצפוניות, שהחל בסיפוח טולדו על ידי [[אלפונסו השישי, מלך לאון וקסטיליה|אלפונסו השישי]], מלך [[ממלכת לאון]] ו[[ממלכת קסטיליה|קסטיליה]]. הניצחון הנוצרי הגדול של [[נבאס דה טולוסה]] בשנת [[1212]] סלל את הדרך לנפילת המורים בספרד. קורדובה נפלה בידי [[פרננדו השלישי, מלך קסטיליה|פרננדו השלישי]] מקסטיליה בשנת [[1236]] ועם התקדמות המאבקים נפלו מאחזי המורים בזה אחר זה, עד שנותרה רק [[ממלכת גרנדה]].
אך גם גרנדה נפלה בשנת [[1492]] בידי [[פרננדו השני מאראגון]] ו[[איזבלה מקסטיליה]]. מוריםמוסלמים רבים נשארו בספרד. אלו שנשארו נאמנים ל[[אסלאם]] נקראו "מודחארים", ואלו שבחרו להתנצר נקראו "מוריסקוס". הם הורשו להישאר בספרד אך היו תחת השגחה מתמדת. הם נרדפו על ידי [[פליפה השני מלך ספרד|פיליפה השני]], התמרדו בשנת 1568 ולבסוף הושמדו ברובם בידי ה[[אינקויזיציה]]. בשנת 1609 גורשו המוריסקוס הנותרים, ואגב כך חוסלה בהדרגה תרבות המורים בספרד, שתרומתה המשמעותית לתרבות המערב-אירופאית אינה ניתנת לשיעור.
ממחקר [[גנטיקה|גנטי]] שהתפרסם ב-[[2008]] עולה, כי ל-11% מתושבי חצי האי האיברי יש שורשים מוריים (כלומר, צפון אפריקאים) <ref>[http://www.nytimes.com/2008/12/05/science/05genes.html כתבה ב"ניו יורק טיימס"], [[5 בדצמבר]] [[2008]].</ref>.
== הערות שוליים ==
| 