רודי ויסנשטין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←פועלו |
החזרת תוכן שהוסר עקב זכויות יוצרים והוחזר לאחר קבלת אישור + עריכה והסרת תוכן בעייתי מבחינה אנציקלופדית |
||
שורה 5:
==קורות חייו==
רוּדי (שמעון רודולף) ויסנשטין נולד ב[[איגלאו]] (Iglau), בחבל [[מורביה]] שב[[צ'כיה]] (אז בתחומי [[אוסטריה]]) בשנת [[1910]]. בשנים 1929–1931 למד בבית-הספר הגבוה למקצועות ה[[גרפיקה]] וה[[צילום]] ב[[וינה|ווינה]]. בשנים 1933–1934 שירת בצבא הצ'כי. בשנת [[1936]] [[העלייה החמישית|עלה לארץ ישראל]]. הוא הגיע לנמל יפו, בידו תעודת [[עיתונאי]] וערכת מצלמות. הוא נסע ל[[קיבוץ]], שהה בו יום אחד והחליט לעבור ל[[תל אביב]]. בשנת [[1940]] נשא לאישה את מרים ארנשטיין,
ויסנשטין נפטר בשנת [[1992]].
שורה 12:
זמן קצר לאחר עלייתו ארצה הפך ויסנשטין לאחד הצלמים המובילים בארץ, מממשיכי דרכו של [[אברהם סוסקין]] יחד עם [[אפרים ארדה]] . בשנת [[1940]] הקים ב[[כיכר מוגרבי]] בתל אביב, ביחד עם שלושה שותפים, את חנות הצילום הנודעת "המצלמה", שלימים שונתה שמה ל"צלמניה פרי-אור". במהלך השנים פרשו השותפים, והחנות נותרה בבעלות הזוג ויסנשטין. ב"[[הצלמניה|צלמניה]]" הצטלמו רבים מראשי [[היישוב]] וראשי המדינה. בנוסף, הרבה לצלם את נופי ארץ ישראל.
כבר ב-[[1936]] הספיק ויסנשטין לצלם תמונות של רחובות תל אביב ושכונותיה, הווי עירוני, המוזיאון הראשון, תעמולה לאומית, חיפוש נשק אצל ערבים בזמן ה"מאורעות", הלווייתו של [[מאיר דיזנגוף]], שנפטר בספטמבר אותה שנה, אוניות עולים, הקונצרט הראשון של [[התזמורת הסימפונית הארץ ישראלית]], סצינות רחוב ועוד. לצד צילום מגויס זה, רווי הלהט הציוני והרומנטי, אשר היה מסממניה של אותה תקופה ואפיין את מרבית עמיתיו למקצוע, ויסנשטין עסק גם בצילום מקצועי עבור [[ארכיטקט]]ים ידועים כמו [[אברהם יסקי]], [[אריה שרון]] ו[[דב כרמי]], תיעד טקסים רשמיים בהזמנת [[ההסתדרות]] ומוסדות אחרים, והפך לצלם הרשמי של התזמורת הפילהרמונית.
צילם את [[קונצרט]] הפתיחה של "התזמורת הסימפונית הארץ ישראלית" (לימים [[התזמורת הפילהרמונית הישראלית]]), בניצוחו של [[ארתורו טוסקניני]], ותצלומיו פורסמו ברחבי תבל. בעקבות זאת הפך לצלם הקבוע של התזמורת. כמו כן מונה לצלם הרשמי של ה[[או"ם]] בארץ ישראל. ▼
עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] המשיך לנסוע בארץ, לצלם ולתעד את המפעל הציוני עבור מחלקות ההסברה של המוסדות הלאומיים והקרנות. עיקר מטרתו של צילום זה היה גיוס אנשים וכספים ליישוב הציוני המתפתח, כך שהנופך ההירואי ששלט בתצלומים אלה שירת היטב את מגמותיו של הממסד. עם זאת, תצלומים רבים שערך ויסנשטין לעצמו, גם בעת שצילם מטעם, לא נתפרסמו ותוייקו בארכיונו.
ויסנשטין צילם רפוטרטג'ות שנועדו ללוות אירועים חדשותיים מהארץ, שהופצו בעיקר בקרב הקהילות היהודיות בחו"ל על-ידי [[הסוכנות היהודית]], [[קק"ל]], [[קרן היסוד]], [[ויצ"ו]] וכו', ובאמצעות סוכנים בהולנד ובארה"ב. הוא שוטט ברחבי הארץ וצילם בין היתר יישובים חדשים שעלו לקרקע (בין היתר, את ייסודה של [[חניתה]] ב-1938, אותה צילם בשלושה מועדים שונים שציינו את תהליכי העלייה לקרקע וההתיישבות), את [[העלייה החמישית]], ה"מאורעות" בתל אביב, את התפתחות הבנייה בעיר ובארץ כולה (בעיקר בהזמנת חברת "[[רסקו]]", שפעלה בתחילתה במסגרת הסוכנות היהודית ונהפכה בהמשך לחברת בנייה פרטית).
לצד עיסוקו בצילום חיי המדינה, דיוקנאות של אישים ופוליטיקאים, הווי תרבותי וצילומי אופנה, אהבתו הגדולה של ויסנשטין היתה לנופי הארץ אותם תיעד בכל הזדמנות. תקופה מסוימת אף עבד כ[[מדריך תיירים]] וניצל את הטיולים שתידרך למטרות צילום.
[[מדיניות הצנע]] שהונהגה בארץ בשנותיה הראשונות של המדינה עקב [[העלייה ההמונית]] וגידולה המהיר של האוכלוסייה, צימצמה את רמת הצריכה לטובת יעדים לאומיים חיוניים. תקופה זו תועדה בעין מצלמתו של ויסנשטין: החל בתצלום נאומו של [[דב יוסף]] - שר האספקה והקיצוב - שנערך בבית "[[דבר]]" וכלה בשביתת עובדי הפלדה.
▲ויסנשטין צילם את [[קונצרט]] הפתיחה של "התזמורת הסימפונית הארץ ישראלית" (לימים [[התזמורת הפילהרמונית הישראלית]]), בניצוחו של [[ארתורו טוסקניני]], ותצלומיו פורסמו ברחבי תבל. בעקבות זאת הפך לצלם הקבוע של התזמורת. כמו כן מונה לצלם הרשמי של ה[[או"ם]] בארץ ישראל. בנוסף, צילם את התצלום המפורסם של טקס [[הכרזת העצמאות]] בשנת [[1948]]. לשאלה מדוע לא צילם את הקהל שר את "[[התקוה]]" ענה "באותו רגע לא הייתי צלם, עמדתי דום ושרתי ובכיתי עם כולם ביום המרגש של חיי". בעת עיצוב ה[[שטר כסף|שטר]] של עשר [[לירה ישראלית|לירות ישראליות]] נבחר [[פורטרט עצמי]] של ויסנשטין כמודל ל[[גרפיקאי]] שעיצב את השטר.
בצילומיו השתמש ויסנשטין השתמש בסוגים שונים של מצלמות שתאמו את מושא תצלומיו. הוא עבד עם ה"[[רוליפלקס]]", עם מצלמות "פלאובל מקינה" ו"פרימה פלקס" שסרטי הצילום שלהם היו גדולים ובעלי רגישות נמוכה, לשקופיות השתמש במצלמת "לייקה", וצילומים פנורמיים צילם במצלמת "לינהוף". צילומים מקצועיים אחרים עשה במצלמת עץ עם לוחות זכוכית אותם הכין בעצמו.
חנות הצילום של ויסנשטין, "[[הצלמניה]]", סיפקה תצלומי פורטרטים לכל דורש, ואביזרי צילום שונים לחובבים. לאחר מותו המשיכה אלמנתו מרים בניהול החנות אשר פועלת עד היום ומשמשת כארכיון של עבודותיו.
==הנצחה==
שורה 21 ⟵ 33:
בשנת [[2007]] יצא לאור הספר "רודי ויסנשטין - צילום עברי", בעריכתו של [[אורי דביר]], ובו מבחר עשיר מתצלומיו של ויסנשטין: תצלומי נוף, תצלומי אישים, ותצלומיה אנשיה של ישראל.
בשנת 2011 יצא [[סרט תיעודי|הסרט התיעודי]] "[[הצלמניה (סרט)|הצלמניה]]" ב[[בימוי]]ה של תמר טל, המתעד את מסעם המשותף של אשתו של רודי, מרים בת ה-96, ונכדה בן פטר, המנסים להציל את חנות הצילום מהריסה.
==קישורים חיצוניים==
| |||