קול ישראל (ההגנה) – הבדלי גרסאות

{{ציטוט|תוכן=יישמע ברמה קול ישראל, קול עם קשה עורף, אשר גם מול שלטון תקיף, בוגד ומתכחש, יעמוד על שלו, לא יבגוד ולא יתכחש. רוצים אנו לספר אמיתות אסורות, רוצים אנו ללמד את בני ישראל לעמוד על נפשם, על תקוותם היחידה.}}‏‏

===התשתית הטכנית והפעלת התחנה===

התשתית הטכנית להפעלת התחנה נסמכה על [[שירות הקשר]] של [[ההגנה]], שיסודו ביוזמות פרטיות מאמצע [[שנות השלושים]] שעודדו וממונו על ידי ההגנה. פעולותיו הראשונות של שירות הקשר היו מיסוד קשר אלחוטי עם יישובים מרוחקים שהראשונים בהם היו הקשר בין [[מפעל המלח בסדום|סדום]] ל[[ירושלים]], בהמשך הקשר האלחוטי ל[[חניתה]] שעלתה לקרקע בשנת [[1938]] ועד למועד פתיחת שידורי קול ישראל הייתה קיימת כבר רשת ענפה של תקשורת אלחוטית בין יישובים רבים ברחבי הארץ ששימשו לצורכי ביטחון ותקשורת פנימית של ההגנה.

עם התקרב המועד החדש לפתיחת השידורים ב[[מרץ]] [[1940]] התקבלו בשירות הקשר שני המשדרים שהיו תרומתו של איזידור גולדברג, תעשיין יהודי עשיר מ[[ארצות הברית]]. מי שהופקד על הכנת המשדרים לשידור בגלים בינוניים היה מיכאל (מישה) גורדין שהיה כבר טכנאי מנוסה בשירות הקשר וכונה "המהנדס הגדול". על תפעול המשדרים באופן שוטף היה אחראי מוניה אדם (מלך זופרנסקי) שכונה "המהנדס הקטן". מוניה אדם עבר להתגורר באותה דירה ברחוב בן יהודה 145 יחד עם אמו ואחותו, זאת לצורך ההסוואה. אחד החדרים בדירה שימש את התחנה ובו הוקם חלל מבודד על ידי שמיכות. בחדר זה ישב הקריין ועל ידי כך נוצר בידוד בין המיקרופון לבין רעשי הרקע מהרחוב. בדירה בה שכן המשדר החלופי ישב בכוננות צוות שידור למקרה שהתחנה הראשית תתגלה ותפסיק את שידוריה. בהמשך שימשו שני האולפנים לסירוגין ולאחר מכן, כדי לשבש את ניסיונות איתור התחנה על ידי הבריטים, בוצעו השידורים גם מ[[קיבוץ|קיבוצים]] ומתוך מכוניות נוסעות. שידור ארוך במיוחד בוצע בהמשכים מאתרי שידור שונים. בנוסף, הקימה ההגנה רשת של מודיעים ותצפיתנים שתפקידם היה להזהיר את צוות השידור מפני התקרבות של כוחות ה[[משטרת המנדט|משטרה הבריטית]] למשדר ומפני סכנת גילויו. גם אם איתרו הבריטים את המשדר, הספיק צוות התחנה להתקפל דקות אחדות לפני שהגיעו הבריטים למקום ומיד היה נכנס לפעולה המשדר החלופי. דרך נוספת למניעת תפיסת המשדרים וצוותי השידור על ידי הבריטים, הייתה תחלופה תמידית של השדרנים למניעת זיהוי קולם. כאשר נודע כי אחד השדרנים זוהה ו"נשרף" היה הלה נכנס לתקופת "צינון" ועבודתו בתחנה הופסקה. גם צוותי האבטחה והתצפית הוחלפו כדי למנוע זיהויים. בכרוזים שהופצו לפני השידורים, צוינו מועד השידור והתדר שלו והמאזינים התבקשו להזמין לבתיהם בשעת השידור את מכריהם ואף להציב את [[מקלט רדיו|מקלט הרדיו]] על אדן החלון הפונה לרחוב כדי שתפוצת השידור תהיה מרבית. מוסדות ציבור ועסקים התבקשו גם הם להשמיע את השידור ממקלטי הרדיו שלהם.