חיל עזר בצבא הרומי – הבדלי גרסאות

 

== היסטוריה ==

 

מתקופת [[הרפובליקה הרומית|הרפובליקה]] התיכונה רומא החלה לגייס חילות עזר מעמים מקומיים שאותם היא פגשה בזירות הקרב במלחמותיה מחוץ לאיטליה, בדרך כלל חילות העזר כללו חיילים שהתמחו בתחומים שבהם הצבא הרומי היה חלש כגון [[חיל פרשים|חילות פרשים]] ו[[חיל רגלים קל]]. היחידות הללו נטו להיות מאורגנות תחת מנהיגות מקומית ובמקרים רבים שימשו כצבא הפרטי של מפקדם.

במסגרת ארגונו של הצבא תחת שלטונו של הקיסר [[אוגוסטוס]] גם מעמדם של חילות העזר השתנה. מעתה הם הפכו לכוח יותר מאורגן ורשמי, החיילים התגייסו לשירות של 25 שנה שבסופו הם זכו באזרחות רומאית, במהלך שירותם החיילים ספגו את התרבות הרומאית ועם שחרורם וחזרתם הביתה הפכו לגורם שהגביר את תהליך הרומאניזציה של האוכלוסייה המקומית וכך הביאו להטמעתה ב[[האימפריה הרומית|אימפריה]].

 

כל חיל עזר היה מאורגן בצורה של [[קוהורטה]] כאשר היו שלושה סוגים של חילות עזר: חיל רגלים, חיל פרשים ויחידות מעורבות שכללו גם חיל הרגלים וגם פרשים, השירות כ[[פרש (מקצוע)|פרש]] נחשב ליוקרתי ביותר. הקוהורטה הייתה בגודל של קוויגנרי (כ-480 חיילים) שחולק לשש קנטוריות או בגודל מיליארי (כ-80 חיילים) שחולקו לשמונה קנטוריות. קוהורטת פרשים קוויגנרי מנתה 512 חיילים שחולקו ל-16 תת-יחידות, ומיליארי מנתה 768 חיילים שחולקו ל-32 תת-יחידות. הקוהורטה המעורבת כללה מספר חיילים כמו קוהורטת חיל הרגלים בתוספת 120 או 240 פרשים בהתאם לגודלה. מפקדי חילות העזר היו קצינים רומאים, מפקד הקוהורטה היה בן ל[[מעמד הפרשים]] וחלק מן ה[[קנטוריון|קנטוריונים]] שירתו בעבר עם הלגיונות.