דני רהב וולף – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק
שורה 21:
 
== חייו ==
וולף נולד ב[[מושב]] [[באר טוביה]] בשנת [[1937]] בשם '''דני וולף''', בנם השני של עליזה וד"ר יהודה וולף ([[1899]]–[[1960]]), [[רופא]] ש[[העלייה מגרמניה|עלה מגרמניה]] עם [[עליית הנאצים לשלטון]] בשנת [[1933]], התיישב בבאר טוביה ותוך זמן קצר נודע בדרום כולו.{{הערה|1=[http://www.ima.org.il/Memorial/ViewProfile.aspx?pId=133 ד"ר וולף יהודה] באתר [[ההסתדרות הרפואית בישראל]]; {{דבר||ד"ר יהודה וולף|1960/05/11|00636}} (עם פטירתו); {{דבר|ר. מגל|לזכר נעדרים: ד"ר יהודה וולף|1960/07/18|00500}}.}}.
 
ב[[מאי]] [[1955]] [[גיוס לצה"ל|התגייס וולף לצה"ל]] והתנדב ל[[חטיבת הצנחנים|צנחנים]]. הוא שובץ ב[[גדוד 890]] וצורף לפלוגה ב'. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כ[[לוחם]] ולחם ב[[פעולות התגמול]] ובהן [[פעולת הסבחה]] וב[[מבצע כנרת]]. בסוף שנת [[1956]] נשלח ל[[קורס מ"כים חי"ר]] בפיקודו של [[אריה בירו]]. כ[[מפקד כיתה]] השתתף ב[[מבצע יהונתן (1956)|פעולה כנגד משטרת א-רהווה]], בפעולת התגמול ב[[ע'רנדל]], ב[[מבצע לולב]] וב[[פעולת קלקיליה]]. ב[[מבצע קדש]] צנח ב[[קרב המיתלה|מיתלה]]. לאחר המלחמה, סיים [[קורס קציני חי"ר]] ושימש כ[[מפקד מחלקה]], [[מפקד פלוגה]] וכ[[קצין]] [[חבלה (פעילות מלחמתית)|חבלה]] חטיבתי בצנחנים<ref>[[רן אדליסט]], "'''האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו''''", הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), [[1983]], כרך 14 -"[[יחידות מובחרות בצה"ל|סיירות]] ו[[גדוד חרב|מיעוטים]]", עמוד 32.</ref>.
שורה 27:
וולף, שקרא את הספר "[[מפקד הרפאים]]", העריץ את [[דייוויד סטירלינג]], מייסדה ומפקדה של [[SAS (קומנדו)|יחידת הקומנדו הבריטית SAS]] שלחמה במדבר המערבי ב[[מלחמת העולם השנייה]] ותקפה שדות תעופה ובסיסים בעומק המערך הגרמני. לפני מותו, סיפר לידיד כי שאף להידמות לו.<ref name="oren">{{הארץ|אמיר אורן|בסוף ימיו, אחרי נתק של 20 שנה, דני וולף שוב דיבר עם אריאל שרון|417459}}.</ref> הוא נחשב למומחה ל[[לוחמה זעירה]] ול[[קומנדו]]. ב[[מלחמת ששת הימים]] הוביל וולף, יחד עם [[דן שומרון]], את חוד החנית של [[חטיבת הצנחנים]] ל[[תעלת סואץ]]. על אומץ לבו, תעוזתו וכושר המנהיגות שהפגין הוענק לו [[עיטור המופת]]. אחרי מלחמת ששת הימים הוצב וולף במפקדת [[קצין חי"ר וצנחנים ראשי]] ותיכנן מבצעים מעבר לקווי האויב. הוא היה מהבולטים ומהראשונים ביוזמי מבצעים מיוחדים, בעלי אופי אסטרטגי, במסגרות גדולות של עוצבות מוטסות. כן השתתף ב[[מבצע תשורה]]{{הערה|‏יוסף ארגמן, '''זה היה סודי ביותר: 30 פרשיות מודיעין וביטחון בישראל''' [[הוצאת משרד הביטחון]], 1990. מבצע תשורה, עמ' 209–294.}} כמפקד אחד מכוחות המשנה של הצנחנים, ובכך זכה להידמות לגיבורו, סטירלינג, ולפשוט על [[נמל התעופה הבינלאומי רפיק אל-חרירי|שדה תעופה]]. מאוחר יותר פיקד על קורס [[קומנדו]] ולאחר מכן למד ב[[המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה|פו"ם]].
 
ב-[[1970]], בשיאה של [[מלחמת ההתשה]], קיבל וולף את הפיקוד על [[סיירת שקד]].{{הערה|{{הארץ|אמיר אורן|היחידות המיוחדות והמלחמה הבאה|1235560|22 ביולי 2011|}}.}}. תחת פיקודו פעלה הסיירת בשתי זירות עיקריות: מבצעים ב[[רצועת עזה]], שכללו בין השאר הפעלת [[מסתערבים]] נגד [[הטרור הפלסטיני]] ב[[רצועת עזה]], ומבצעים ב[[תעלת סואץ]] נגד [[מצרים]]. כן פעלה הסיירת לאורך הגבול הירדני. באותה שנה יצאה הסיירת ל[[מבצע סרג'נט]] ול[[מבצע ויקטוריה]] מעבר לתעלה, מבצעים שנחשבו למסובכים ופורצי דרך בתחומם.<ref>[http://www.gold.co.il/homepages/Hebrew/063839470000000000/f.html "מגדוד בט"ש לגדוד קומנדו"], באתר סיירת שקד.</ref>. לקראת סיום תפקידו חלה ב[[סרטן (מחלה)|סרטן]] והוחלף על ידי סגנו [[אמציה חן]] (פצי).
 
ב[[מלחמת יום הכיפורים]] שימש וולף כמדריך בפו"ם. הוא מיהר לחזית הדרום והתמנה למפקד כוח סיור מיוחד ב[[אוגדה 143|אוגדת שרון]]. הכוח כלל קצינים ולוחמים במילואים ובקבע, רובם יוצאי סיירת שקד והצנחנים, שלא היה להם תפקיד מוגדר בתחילת המלחמה. בין אנשי הכוח היו [[מאיר דגן]], שלחם יחד עם וולף בעזה כמפקד [[סיירת רימון]], ואמציה חן (פצי), שפיקד על כוח בשם "כוח פצי". לתקופה קצרה פעל עם כוח הסיור של וולף גם כוח מ[[סיירת מטכ"ל]] תחת פיקודו של [[עוזי דיין]].{{הערה|1=[[‏עוזי דיין]], [http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=8142 "למדנו את הלקח תחת אש קטלנית"], [[ישראל היום]]‏, 17 בספטמבר 2010.}}. הכוח עסק בעיקר בלחימה בחיילי קומנדו מצריים ובחיסול קציני תצפית קדמיים של הצבא המצרי.{{הערה|1=[http://www.gold.co.il/homepages/Hebrew/063839470000000000/h.html "מלחמת יום הכיפורים"], "אתר סיירת שקד".}}. לאחר המלחמה מונה וולף למפקד [[חטיבה 55|חטיבת צנחנים במילואים]] בדרגת אלוף משנה.
 
עם שחרורו מצה"ל בשנת [[1978]] עבר עם משפחתו למושב [[אורות (מושב)|אורות]], שם עסק ב[[חקלאות]] ייחודית ובבניית בתי עץ. הוא עסק בכך עד יום פטירתו.
שורה 36:
וולף תמך ב[[החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם]], שקראה לנוסחת שטחים תמורת שלום לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. אחרי שחרורו מצה"ל היה חבר ב{{ה|מועצה לשלום ולביטחון}}, והטיף לפשרות מדיניות. רב-אלוף [[רפאל איתן]], הרמטכ"ל, שלל ממנו את המינוי למפקד חטיבה במילואים. הפרשה העיבה על ידידותם של וולף ואיתן אך לא שמה לה קץ. יחסיו עם חברו, אריאל שרון, נותקו בשל הביקורת שמתח וולף על [[מלחמת שלום הגליל]]. זמן קצר לפני מותו התפייס וולף עם שרון.<ref name="oren"/>
 
עד שחלה נחשב וולף לאחד מהבולטים במפקדי היחידות המיוחדות וזכה להערכה רבה בצה"ל. בין ידידיו ומוקיריו מאז ועד ליום מותו ניתן למנות את האלופים [[אריאל שרון]], [[ישראל טל]] וראשי המטה הכללי [[דן שומרון]] ו[[רפאל איתן]].<ref name="oren"/> כן זכה וולף להערכה רבה מצד פקודיו בסיירת שקד.<ref>[http://www.shaked424.co.il/124838/%D7%93%D7%A0%D7%99-%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%A3 "אל"מ דני רהב - וולף ז"ל"], באתר "שקדניק".</ref>.
 
==קישורים חיצוניים==