הבדלים בין גרסאות בדף "טקס שבועת אמונים"

לא "בנים של"
מ (בוט החלפות: לעתים, \1ידיים)
(לא "בנים של")
'''טקס שבועת אמונים''' (ב[[לטינית]]: commendatio, מילולית: התמסרות) הוא הטקס הרשמי שהתפתח בראשית [[ימי הביניים]] ליצירת קשר הנאמנות שבין שני אנשים חופשיים (בני חורין), ה[[אדון פיאודלי|אדון]] וה[[וסאל|ווסאל]] שלו. הטקס המוכר הראשון נערך ב[[צרפת]] ב[[המאה ה-7|מאה השביעית]], אך שורשיו קודמים לכך, כטקס שבו הילד (מקורה של המילה "וסאל" במילה ה[[קלטית]] gwas) הופך ממשועבד למשוחרר.
 
טקס שבועת האמונים ייצג הסכם דו-צדדי, [[מונדיום]] בין אדם החסר יכולת לקיים עצמו או להגן על עצמו, לבין אדם חזק ממנו שהוא מסר את עצמו לחסותו. בתום הטקס הפך אדם מסוים לווסאל של האדון. הטקס כלל שלושה חלקים של שבועת אמונים, בניהם:בהם [[הומגיום]] ו[[פידליטס]].
 
המוסר עצמו התחייב לשירות וצייתנות לכל ימי חייו (servitium et obsequium) והאדון או האפוטרופוס התחייב למתן הגנה משפטית וקיום חומרי לבן החסות. מי שמסר עצמו הדגיש כי הוא עושה זאת בתור אדם חופשי ומערכת היחסים החדשה לא סותרת עובדה זו. עיקר החשיבות של אדם חופשי הייתה הגנת ה"זיפה" (Sippe), המשפחה הגרמאנית והיכולת להגיע למערכת החוק של האנשים החופשיים. בפועל, עקב החלשות המשפחות ומאחר והמוסר עצמו לא היה יכול להשתחרר ממערכת היחסים, החופש שלו היה מוגבל.
36,691

עריכות