פטריארך אנטיוכיה – הבדלי גרסאות

מ
למרות ש -> אף על פי ש
מ (למרות ש -> אף על פי ש)
אנטיוכיה הפכה כבר בשלב זה לאחד המרכזים החשובים ביותר, אם לא החשוב מכולם, מחוץ לירושלים. העיר מוזכרת מספר פעמים ב"מעשי השליחים" כמקום אליו חוזרים בר-נבא ופאולוס ממסעותיהם כאל בסיס-האם, מקום בו הם מבלים זמן רב כאשר אינם במסעות, וכעיר שאליה נשלחים שוב ושוב שליחים נבחרים מירושלים—עובדות המעידות ככל הנראה על קיום קהילה יציבה ומבוססת על נוצרים כבר בתחילת שנות הארבעים של [[המאה ה-1|המאה הראשונה]].
 
לפי "[[אל הגלטים]]" ב':11 הגיע [[פטרוס הקדוש]] (כיפא) לאנטיוכיה, ככל הנראה בשנת [[44]]. על–פי המסורת הנוצרית היה פטרוס לפטריארך הראשון של הקהילה, אם כי מדבריו של פאולוס ניתן ללמוד כי מעמדו וביטחונו במקום היו מעורערים למדי. על פי התפישה בה אחז גם פטרוס, היה על המבקשים להפוך לנוצרים להמיר דתם ל[[יהדות]] ולעבור את טקס [[ברית מילה|ברית המילה]]. זה האחרון, במיוחד, נחשב למכשול קשה במעבר לנצרות ובאנטיוכיה טוען פאולוס כי למרותאף על פי ש"אנו יהודים בני יהודים", אין להציב דרישה דומה בפני המצטרפים החדשים משום ש"האדם אינו נצדק מתוך מעשי התורה, אלא על–ידי אמונת המשיח ישו". טיעון זה, שכונן באנטיוכיה, היה מעורר מחלוקת, כפי שניתן ללמוד מהקללות שמטיח פאולוס בגלטים שאינם מצייתים לפקודותיו ("אל הגלטים" ג':1). עקרון זה, שלמעשה אפשר לכל אדם להצטרף לנצרות בלי שיאלץ לקיים [[מצווה|מצוות]] כלשהן, סייע להפוך את אנטיוכיה למרכז חזק של תעמולה [[מיסיון|מיסיונרית]].
 
החל מתקופה זו (בערך אמצע שנות הארבעים של המאה הראשונה) יש באנטיוכיה קהילה נוצרית מאורגנת היטב. הקהילה היא אחת הבודדות ששימרה רשימה מלאה של הבישופים שלה. הראשון מביניהם, [[אבודיוס]] כבר בתקופת השליחים. הקהילה הייתה לגורם המשמעותי ביותר במזרח [[האימפריה הרומית]] ואחרי נפילת ירושלים בשנת 70 לספירה הפכה למרכז הראשי למזרח אסיה הקטנה, סוריה וארץ ישראל.