משפט חוקתי בישראל – הבדלי גרסאות

*ב-[[1953]] נעשה לראשונה שימוש ב"חזקה פרשנית" עבור זכויות אדם. שר הפנים סגר את עיתון [[קול העם]], שלהבנתו פרסם הסתה כנגד הממשלה, בהסתמך על [[פקודת העיתונות]] שמסמיכה את שר הפנים לסגור עיתון ש"עלול לפגוע בשלום הציבור". העיתון עתר לבית המשפט העליון, בשם "חופש הביטוי". השופט ארגנט קבע בפסק דין תקדימי: שמכיון שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית (כעולה [[מגילת העצמאות]]), נדרש כבסיס בחירות חופשיות, ו"בחירות חופשיות" ייתכנו רק עם קיום "חופש הביטוי". על כן יש "חזקה פרשנית" לפרש כל חוק בנידת האפשר, באופן שיגן על זכויות האדם ועל חופש הביטוי. בהתאם לכך פירש בית המשפא את המונח "עלול" שבפקודת העיתונות כ"ודאות קרובה". מאחר שלגבי עיתון קול העם לא הייתה "ודאות קרובה" של גרימת נזק לציבור, ביטל בית המשפט את ההוראה על סגירת העיתון.

*ב-[[1958]] שמונה שנים לאחר קבלת החלטת הררי, חוקקה הכנסת חוק-יסוד ראשון: [[חוק יסוד:הכנסת]] (שהוא "חוק יסוד-מוסדי").

*בפס"ד רוגוזינסקי נידונה דרישת בני זוג יהודים שהגדירו עצמם כ"חסרי דת", להינשא שלא דרך הרבנות. הנימוק לעתירתם היה "חופש דת" במובן של חופש מדת. בית המשפט דחה את העתירה, בנימוק שהיא סותרת חוק מפורש (למרות שהחוק מנוגד לעקרונות מגילת העצמאות).

*ערב חקיקת חוקי היסוד של-92, הוגשה לבג"צ עתירה כנגד חקיקה שהגדילה באופן רטרואקטיבי את תקציב המפלגות שנבחרו לכנסת. הוגשה לבג"צ עתירה שהחוק פוגע ביסוד השוויון כלפי המפלגות שלא נבחרו (מכיון שהוא לא נחקק לפני הבחירות). בפס"ד לאור קבע בג"צ שלא ניתן לבטל חוק מפורש, למרות שהוא סותר את ערך השוויון (בפועל בג"צ פסל את החוק בנימוק טכני). עם זאת השופט אהרן ברק "איים" בפסק הדין, כי אם הכנסת לא תחוקק בקרוב חוק יסוד שיעניק לבג"צ את היכולת לפסול חוק מפורש של הכנסת, בג"צ עשוי לעשות זאת גם על פי המצב החוקתי הנוכחי.