דהיישה – הבדלי גרסאות

המחנה הוקם בשנת [[1949]] על שטח של 430 דונם, שנרכש בשנת [[1943]] בידי [[הקרן הקיימת לישראל]] שהתכוונה להקים בו יישוב יהודי ומפעל{{הערה|איל זמיר, איל בנבנישתי, [http://jiis.org.il/.upload/jewland.pdf אדמות היהודים ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח ירושלים], מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמוד 25}}, אך בעקבות [[מלחמת העצמאות]] הועבר לידי "האפוטרופוס הירדני על נכסי אויב"{{הערה|1=איל זמיר, איל בנבנישתי, [http://jiis.org.il/.upload/jewland.pdf אדמות היהודים ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח ירושלים], מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמוד 53}}. המחנה הוקם במטרה לאכלס זמנית 3,400 תושבי כפרים מן האזורים שממערב ל[[ירושלים]] ול[[חברון]]. לפי עדות תושבי המחנה, נקבצו בו פליטי 45 כפרים שנעזבו בעקבות [[מלחמת העצמאות]]. תחילה יושבו הפליטים ב[[אוהל]]ים, ומשהפך מצב הפליטות לקבוע בנה עבורם [[אונר"א]] באמצע שנות ה-50 מבני קבע קטנים בשטח 6 מ"ר{{הערה|{{הארץ|שי פוגלמן|בחזרה לדהיישה|1.1881135|6 בדצמבר 2012}}}}. ברבות השנים הרחיבו תושבי המחנה את בתיהם או בנו חדשים ומשופרים תחתיהם, אך הצפיפות במחנה עדיין רבה, שכן מספר תושביו גדול פי שלושה מזה שעבורו נועד מלכתחילה. בשנת [[1972]], בשל צורך לפנות מקום בדהיישה, הורשו תושבי [[ואדי פוכין]] לחזור לכפרם ולבנות שם את בתיהם מחדש{{הערה|{{דבר|דני רובינשטיין|יושב מחדש הכפר הנטוש ואדי פוקין|1972/11/13|00107}};{{דבר||המשך|1972/11/13|00208}}}}{{הערה|1=Delia Khano, [http://www.thisweekinpalestine.com/details.php?id=108 Stories from Palestine WADI FUQIN], This week in Palestine, November 2003}}. רבים מהצעירים במחנה הגרו למדינות אחרות, בעיקר מדינות ערביות עשירות{{הערה|{{דבר|דני רובינשטיין|ביקור במחנה א-דהיישה|1974/11/14|00705}}}}.