הון מניות – הבדלי גרסאות

'''הון מניות''' של [[חברה (תאגיד)|חברה]] מייצג את סכום הנכסים שקיבלה החברה, מבעלי המניות שלה, עבור ה[[מניה|מניות]] שהקצתה (הנפיקה) להם. ב[[מאזן]] החברה, הון המניות מופיע תחת ה[[הון עצמי|הון העצמי]] (לצד הנתונים האחרים המרכיבים אותו, ובראשם [[עודפים (חשבונאות)|עודפי]] החברה, שמקורם ברווח הנקי שלה). כלומר, הון המניות הוא ההשקעה בחברה על ידי בעליה.

 

חברה יכולה שיהיו לה חיובים משני סוגים: כלפי נושים או כלפי בעלי מניות. החיובים כלפי הנושים (או ה"התחייבויות") הם החובות הרגילים הנוצרים מנטילת הלוואות, קבלת אשראי מספקים, משכורות לעובדים, תביעות משפטיות וכן הלאה. ההתחייבויות דומות לכל חיוב אחר הקיים במשפט הפרטי (גם בין אנשים שאינם חברות). בדרך כלל, החברה מבטיחה להחזירן תוך תקופת זמן נתונה, עם או בלי ריבית. הנושים אינם בעלי החברה והם נוטלים על עצמם סיכון וסיכוי ידועים מראש.

 

 

ההון העצמי מיוחס לבעלי המניות. אולם, הוא אינו אלא נתון חשבונאי – עודף הנכסים על ההתחייבויות. כל עוד הוא "לכוד" בתוך החברה, בעלי המניות אינם יכולים ליהנות ממנו. כיצד מועבר ההון העצמי לבעלי המניות? בזמן חיי החברה (כאשר אינה בפירוק), יש לה חיוב עיקרי אחד כלפי בעלי המניות, אותו היא-עצמה מחליטה האם ומתי לבצע: החלוקה (distribution). חלוקה יכולה להתבטא בדיווידנד או ברכישה עצמית של מניות. [[דיווידנד]] הוא תשלום אותו מעבירה החברה לבעלי המניות, לפי חלקם היחסי בבעלות, מתוך ההון העצמי שלה. דיווידנד מקטין את ההון העצמי (סך זכויות בעלי החברה) אך באותו זמן הוא מזכה כספית את בעלי החברה, כך שהאיזון נשמר. באורח דומה, [[רכישה עצמית]] של מניות מקטינה את ההון העצמי (שכן נוצרות [[#הון מניות רדומות|מניות רדומות]], הנרשמות במאזן כמספר שלילי). באותו זמן, היא מעבירה תשלום לבעלי המניות, שמכרו אותן לחברה.

חברות עם הון מניות ללא ערך נקוב מרבות לכלול בתקנונן הוראה שלפיה כל התשלום, שאותו חייב בעל המניות בגינן, יהיה גובה ערבותו לחובות החברה בפירוק. בדוגמה לעיל, פירוש הדבר כי המשקיע ידרש לשלם 3,200 ש"ח בעת פירוק החברה, עבור המחיר הכולל של המניות שהוקצו לו וטרם נפרעו.

 

 

==פיצול ואיחוד מניות==