דה-סטליניזציה – הבדלי גרסאות

ב[[פברואר]]בפברואר [[1956]] התקיימה הוועידה ה-20 של [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]], שבאשבה נשא [[ניקיטה כרושצ'וב]] את [[הנאום הסודי]]., בנאום זה הואשבו האשים את סטלין במדיניות של דיכוי. הוא סימן את שנת [[1934]] כשנת תחילת הדיכוי; בהתאם לכך, [[חיסול מעמד הקולאקים]] והמשפטים של תחילת [[שנות ה-30]] לא נכללו ברשימת פשעי המשטר של סטלין. כרושצ'וב ניסה בכל כוחו לבדל את עצמו ממדיניות קודמו, ולכן העברת המידע הייתה סלקטיבית.{{הבהרה}} מדיניות זו הגיעה לשיאה בשנת [[1961]], כאשר גופתו של סטלין הוצאהוצאה מ[[המאוזוליאום של לנין]] ושמה של העיר [[וולגוגרד|סטלינגרד]] שונתהשונה ל[[וולגוגרד]].

ראוי לציין שעובדיעובדי המנגנון המפלגתי ופקידי ממשל בכירים היו מעוניינים בהפסקת מדיניותמדיניותו של סטלין, לפיההיות שבגינה הם היו בסכנה מתמדת לכליאהשל כליאה או אף ל[[הוצאה להורג]] במעמד הדחתם מהתפקיד ואף בהיותם בגמלאות.

התהליך הופסק בשנת [[1964]], עם סיום שלטונו של כרושצ'וב. עד לתחילת ה[[פרסטרויקה|פֶרֶסטרוֹיקה ]] ב-[[1987]] לא היה אזכור רשמי ל[[טרור]] הסטליניסטי, אך מנגד גם מדיניות הדיכוי הנרחב לא חזרה.

עוד בשנת [[1953]], בתקופה ש[[לברנטי בריה]] עמד בראש המערכת שלמערכת שירותי הביטחון, החל שחרור הדרגתי של אסירי [[גולאג]]. בהתאם לצו [[חנינה]] מ-[[27 במרץ]] [[1953]] שוחררו כחצי (כ-1.2 מיליון אסירים){{הבהרה}} אסירים, בעיקר אסירים שתקופת מאסר הייתה 5עד חמש שנים או פחות. אומנם בין המשוחררים כמעט ולא היו אסירים פוליטיים. בתקופת [[1954]]-[[1956]] שוחררו כ-300 אלף אסירים פוליטיים, ומספר האסירים הפוליטיים הצטמצם לכ-114 אלף. בתחילת [[1956]] עמד מספר האסירים לראשונה על פחות ממיליון.

בתקופת שלטונו של סטלין נקראו מקומות רבים על שמו. להלן מספר דוגמאות של ערים שהוחזר להםלהן את השםשמן המקורי:

במקביל פורקו פסלים של סטלין שהיו מוצבים בכיכרות הערים, שםושונו שמותיהם של מפעלים ורחובות רבות שונהרבים. [[המנון ברית המועצות]], שמילותיו כללו אזכור של סטלין, החל להתבצע ללא מילים והושמעה מנגינה בלבד. מוזיאוניםכל שלהמוזיאונים סטליןהרבים שהיו רביםשהוקמו ברחבי ברית המועצות נסגרווהוקדשו ונותרלסטלין רקנסגרו, מוזיאוןלמעט המוזיאון בעיר [[גורי]], בהשבה הוא נולד.

==דה-סטניליזציהסטליניזציה כיום==

בתקופת [[נשיא רוסיה|נשיאותו]] של [[דמיטרי מדבדב]] היה ניסיון לחדש את התהליך. מספר פקידים בכירים דיברו על הצורך ב"דה-סטליניזציה של התודעה הציבורית". כמו כן דיברו על הצורך באישור תוכנית כלל ארצית להנצחת קורבנות הטרור של סטלין.

לצד דעות אלו היו גם דעות אחרות, לפיהן יש אומנםאמנם לקדם את תוכנית ההנצחה, אך תוכנית זו עלולה לפלג את הציבור ולא להביא לפיוס חברתי. בהתאםלפי לסקרסקר שבוצע, כ-24% מהנשאלים ציינו שמשפחתם סבלה מדיכוי בתקופת שלטונו של סטלין. לעומת זאת, עםאם בשנת [[2007]] רק 15% מהנשאלים ציינו שמדיניותשמדיניותו של סטלין הייתה חיובית למדינה, אזהרי באפרילשבאפריל [[2011]] הצטרפו לעמדה זו הצטרפו כבר 26% מהנשאלים.{{הערה|1=[http://wciom.ru/index.php?id=515&uid=111561 תוצאות סקר על היחס של החברה הרוסית ליוסיף סטלין ופעילותו].}}