בלייר האוס – הבדלי גרסאות

בית בלייר האוס המקורי נבנה ב-בשנת [[1824]] ומהווה דוגמה של הסגנון הארכיטקטוני הפדרלי. הוא נבנה כבית מגורים עבור ג'וזף לובל, הרופא הראשי של [[צבא ארצות הברית]]. ב-[[1836]] רכש אותו פרנסיס פרסטון בלייר, מו"ל[[מוציא לאור]] של [[עיתון]] ויועץ קרוב של נשיא ארצות הברית [[אנדרו ג'קסון]]. ב-[[1859]] בנה בלייר עבור בתו וחתנו בית בצמוד לביתו. שני הבתים חוברו בהמשך למכלול אחד.

בשנת [[1942]] רכשה ממשלת ארצות הברית את הבית המאוחד על מנת שישמש כבית הארחה רשמי לאורחי הנשיא. הוא מיועד לאירוח ראשי מדינות המבקרים בארצות הברית (ואז מונף [[דגל]] מדינתם על הבית) אך משמש גם לצרכים פנימיים. כך, מספר נשיאים נבחרים של ארצות הברית ובני משפחותיהם התגוררו בבית בימים האחרונים שלפני כניסתם לתפקידם.

במשך מרבית תקופת נשיאותו של הנשיא [[טרומן]] התגורר הנשיא בבניין, בשל השיפוצים הרבים שבוצעו אז בבית הלבן (למעשה נהרס תוכו של הבית הלבן ונבנה מחדש). אגפו המזרחי ואגפו המערבי של הבית הלבן המשיכו לפעול במהלך השיפוץ והנשיא טרומן נע מדי יום בינם לבין הבלייר האוס. ב-[[1 בנובמבר]] [[1950]] ניסו הלאומנים הפורטוריקנים [[גריסלו טורסולה]] ו[[אוסקר קויאזו]] להתנקש בחייו של הנשיא טרומן בעת שהותו בבלייר האוסבמבנה. לוחית זיכרון נקבעה בבנייןבתוך הבניין לזכר השוטרה[[שוטר]] לזלי קופלט, שנהרג באותה התקפה.

כיום הבלייר האוס הוא מכלול של ארבעה מבנים, ששלושה מהם צורפו למבנה המקורי. שטחו הכולל מגיע ל-6,500 [[מטר מרובע|מטרים מרובעים]], ולמעשה הוא גדול מזה של הבית הלבן. במהלך [[שנות השמונים]] נערך בו שיפוץ נרחב. המבנה האחרון שצורף אליו הוא בית טרוברידג' - מבנה ששימש כבניין משרדים ממשלתי ומצוי כעת בשיפוץ לקראת הסבתו לבית הארחה לנשיאי ארצות הברית לשעבר בעת ביקוריהם בוושינגטון (כיום הם מתארחים במבנה סמוך, הנפרד ממכלול בלייר האוס).

בשנת [[1966]] צורף המבנה למרשם הלאומי של אתרים היסטוריים של ארצות הברית וב-[[1973]] הוכר כאתר היסטורי לאומי (National Historic Landmark).