עוזיהו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בהתאם להחלטת פרלמנט (ויקיפדיה:פרלמנט/ארכיון 14)
שורה 49:
ספר מלכים עובר על תקופת שלטונו הארוכה של עוזיהו בשתיקה כמעט מוחלטת:
 
{{ציטוט| תוכן=הוּא בָּנָה אֶת אֵילַת וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו" (מל"ב יד,כב); "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יהוהה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו. רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת. וַיְנַגַּע יהוהה' אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחָפְשִׁית וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ עַל הַבַּיִת שֹׁפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ | מקור=מל"ב טו,ג-ה.}}
 
ספר דברי הימים מוסיף כנגד זאת פרטים נוספים על פעולותיו של עוזיהו (להלן).
שורה 91:
כאן מסופר, מלבד על חיזוק הצבא וביצור ירושלים, גם על בנית מגדלים במדבר, ועל חציבת בורות מים. ה"מגדלים במדבר" היו, למעשה, ביצורי קו-ההגנה וההתראה השני, שמילא את השטח השומם יחסית שבין קו הביצורים הראשון (קדש ברנע--אילת) לבין ביצורי השפלה ואזור הר יהודה. דבר המעלה את השאלה עד היכן הגיע תחום ההתיישבות הישראלית בנגב?
 
לא ידוע באופן ברור מה היה היקף ההתיישבות הישראלית בפועל בהר הנגב בימי [[דוד]] ו[[שלמה]]. אך מימי [[רחבעם]] ואילך היה גבול היישוב הישראלי בדרום בגבול הגאוגרפי שבין אזור ההר לנגב הצפוני: לכיש-מרשה-אדורים-חברון-זיף; או: דביר-יתיר-אשתמוע-יוטה. על [[יהושפט]] נאמר: "וַיִּבֶן בִּיהוּדָה בִּירָנִיּוֹת וְעָרֵי מִסְכְּנוֹת" (דה"ב יז,יב) אך לא בנגב, ועל תחום היישוב היהודי בימיו מסופר בדה"ב יט,ד: "וַיֵּשֶׁב יְהוֹשָׁפָט בִּירוּשָׁלִָם וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא בָעָם מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד הַר אֶפְרַיִם וַיְשִׁיבֵם אֶל יהוהה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם".
 
בימי יהושפט נזכרים לראשונה הערבים: "גַּם הָעַרְבִיאִים מְבִיאִים לוֹ צֹאן..." (דה"ב יז,יא). גם בכתובות האשוריות נזכרות הן לראשונה אצל שלמנאסר ג' (בקרב קרקר), היינו בזמנו של יהושפט. הד ראשון מהם בספרי הנביאים מופיע אצל [[ישעיהו]], שהחל לנבא בימי עוזיהו. יש על כן מקום להניח, שלאחר הרס היישובים העמלקים בהר הנגב על ידי דוד פלשו לשם שבטים חדשים מדרום-מזרח במאה ה-9. יהושפט פרש שלטונו עליהם אך היישוב היהודי לא התפשט לעבר הר-הנגב. גם בימי עוזיהו ספק רב אם מלבד המצודות הבודדות שהקים היה ישוב בהר הנגב. "המדבר" הנזכר לגבי פעולותיו עשוי להיות הנגב הצפוני ואף מדבר יהודה, וגם שם היו רק רועים.
שורה 103:
ספר מלכים וספר דברי הימים שותפים בהתייחסותם הבסיסית להיבט הדתי של מלכות עוזיהו:
 
"וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יהוהה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו" (דה"ב כו,ד). על כך מוסיף ספר מלכים את ההבהרה שהוסיף גם בכל האמור לאמציהו: "רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת" (מל"ב טו,ד).
 
המלך ובני ביתו היו אמנם נאמנים למצוות האל, ולפחות בכל הנוגע לפולחן הרשמי במקדש, אך לצד הפולחן הרשמי המשיכו להתקיים פולחנים עממיים ברחבי הארץ.
 
לעומת זאת ספר דברי הימים מוסיף את המידע הבא: "וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת יהוהה' הִצְלִיחוֹ הָאֱלֹהִים" (דה"ב כו,ה). זהו ציון לא שכיח לתפקיד מנהלי מלכותי: מומחה לאותות שאליו אמור לפנות המלך בשאלה בדבר העתיד ורצון האל - מוסד הידוע היטב מן תרבויות המזרח הקדום. בעל ספר דברי הימים מייחס את הצלחותיו המדיניות של עוזיהו בכך שבטרם נקט צעד כלשהו שאל באותות את עצת האל ורצונו, ובכך נמנע משגיאות.<br>
אך תוספת משמעותית יותר מוסר ספר דברי הימים בהקשר עם מחלתו של עוזיהו. בעוד שספר מלכים מציג את עניין מחלתו של עוזיהו כעובדה ללא פירושים דתיים, הרי שספר דברי הימים מוסיף על כך את הפרטים הבאים:
 
{{ציטוט| תוכן = וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּיהֹוָהבַּ-ה' אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל יהוהה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַיהֹוָהלַ-ה' שְׁמוֹנִים בְּנֵי חָיִל. וַיַּעַמְדוּ עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַיהֹוָהלַ-ה' כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ וְלֹא לְךָ לְכָבוֹד מֵיהוהמֵ-ה' אֱלֹהִים. וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית יהוהה' מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל הַכֹּהֲנִים וְהִנֵּה הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ יהוהה'. וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בֵּית הַחָפְשִׁית מְצֹרָע כִּי נִגְזַר מִבֵּית יהוהה' וְיוֹתָם בְּנוֹ עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ שׁוֹפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ | מקור = דה"ב כו,טז-כא. }}
 
ככל הנראה, עוזיהו תבע לעצמו זכויות בפולחן המקדש. לזכויות אלו היו שורשים היסטוריים, שכן שלמה שירת בקודש, ולפניו שמשו בקודש בני דוד (שמ"ב ח,יז). אך מאז, במשך דורות רבים, ובמיוחד מימי [[יואש (מלך יהודה)|יואש]] ואילך, הייתה הפרדה בין סמכות השלטון לבין סמכות הפולחן מתוחמת וברורה. המסורת קישרה את "חטאו" זה של עוזיהו בצרעת שדבקה בו. על כך מספר גם [[יוסף בן מתתיהו]] (קדמוניות היהודים ט, י, ד), שמוסיף על המסופר ש"רעש גדול הרעיש את האדמה, והמקדש התבקע, ונוגה שמש מבריק הבהיק ונפל על פני המלך, שהוכה מיד בצרעת", ביטוי ל"רעש הגדול" מופיע אף במסורת היהודית ב[[ספר זכריה]] פרק יד: "כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי '''הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה''' מֶלֶךְ יְהוּדָה" וכן בתחילת פרק ו בספר [[ישעיהו]]. ככל הנראה, יש כאן הד כלשהו לעוצמתה של הכהונה שהיוותה ללא ספק מוסד עשיר וחזק מבחינה פוליטית, ואת מאבקה של המלכות נגד מוסד זה, מאבק שאת הדיו ניתן למצוא קודם לכן בתקופת יהואש.
שורה 118:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=...אמר לו הקב"ה למשה: חלוק לו כבוד (לאהרון) כנגד כל ישראל, כדי שיראו אותו שהוא נכנס לכהונה גדולה ותתרה בהן, שלא '''יחלוקו על הכהונה כקרח וכעדתו''', שאני יודע שעתיד '''עוזיה לעמוד ולחלוק על הכהונה'''| מקור = מדרש תנחומא צו, טו. }}
במדרש נוסף הם אף מדגישים שהעונש לעוזיה היה צריך להיות זהה לעונשו של קרח ועדתו:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= ביום '''שעמד עוזיה להקטיר בהיכל''' רעשו שמים וארץ ובאו השרפים לשרפו בשריפה כמו שנאמר (במדבר טז) ואש יצאה מאת יהוהה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת, על שהקריבו קטורת זרה, וזהו שקראם שרפים שבאו לשורפו, ובאו שמים כמו כן לשורפו, והארץ לבולעו כסבורים''' דינו להבלע כקרח שערער על הכהונה'''| מקור =מדרש תנחומא פרשת צו יג.}}
בכך רצו חז"ל להדגיש שהבורא קבע תפקידים שונים בתוך ישראל והמנסה לפלוש לתחום חבירו<ref>כך כתבו במדרש: "א"ר יהודה הלוי ב"ר שלום על י"א דברים הצרעת באה ... ועל הנכנס '''בתחום שאינו שלו''' זה עזיהו שביקש להיכנס בתחום הכהונה" (במדבר רבה ז ה) </ref> הרי הוא כופר בסמכות ובחכמה האלוהית.
 
שורה 124:
בספר דברי הימים מצוין כי את יתר דברי עוזיהו, הראשונים והאחרונים, כתב ישעיהו בן אמוץ הנביא (דה"ב כו, כב), אולם אין קטע מוכר בספר ישעיהו שנראה כנסיון ליצור תאור היסטורי של ימי עוזיהו. הקטע היחיד בספר ישעיהו שנראה קשור לפרשת עוזיהו ומחלתו הוא הקטע המוכר בישעיהו נ"ג, שלרוב מפורש על ידי הנוצרים כנבואה המדברת על ישו:
 
{{ציטוט| תוכן=מִי הֶאֱמִין, לִשְׁמֻעָתֵנוּ; וּזְרוֹעַ יְהוָהה', עַל-מִי נִגְלָתָה. וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה--לֹא-תֹאַר לוֹ, וְלֹא הָדָר; וְנִרְאֵהוּ וְלֹא-מַרְאֶה, וְנֶחְמְדֵהוּ. נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ. אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָהוַ-ה' הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ. נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח, פִּיו. מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח, וְאֶת-דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ: כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ. וַיִּתֵּן אֶת-רְשָׁעִים קִבְרוֹ, וְאֶת-עָשִׁיר בְּמֹתָיו; עַל לֹא-חָמָס עָשָׂה, וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו. וַיהוָהוַ-ה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ, הֶחֱלִי--אִם-תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים; וְחֵפֶץ יְהוָהה', בְּיָדוֹ יִצְלָח. מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה יִשְׂבָּע--בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי, לָרַבִּים; וַעֲו‍ֹנֹתָם, הוּא יִסְבֹּל. לָכֵן אֲחַלֶּק-לוֹ בָרַבִּים, וְאֶת-עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל, תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ, וְאֶת-פֹּשְׁעִים נִמְנָה; וְהוּא חֵטְא-רַבִּים נָשָׂא, וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ. | מקור=ישעיה נג,א-יב. }}
 
אם אמנם מתייחס קטע זה של ישעיהו אל המלך עוזיהו בעת שישב ב"בית החופשית" (באוגריתית הביטוי משמש ככינוי לשאול - עולם המתים - ומכאן אולי הפסוקית "כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ"), נראה כי הנביא לא קיבל את הפרשנות של בני דורו אשר גרסו כי מחלתו של עוזיהו הייתה עונש על חטאיו שלו, אלא חשב כי הנגע בא לו בגלל מעשי בני העם שנעשו בימיו - ולפי הפסוקים האחורונים אולי אף חשב כי בבוא היום יחלים עוזיהו באורח נס ממחלתו, ירש מחדש את כס המלוכה, ואף יעניש את הפושעים.