היסטוריה צבאית של תאילנד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←ההפיכה הצבאית, מלחמת העולם השנייה והכיבוש היפני (1932-1945): עיצוב חלוקה לפסקאות |
מ ←המלחמה הקרה (1945-1990): עיצוב חלוקה לפסקאות |
||
שורה 39:
==המלחמה הקרה (1945-1990)==
===ראשית הברית עם ארצות הברית===
ההיסטוריה הצבאית של תאילנד בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה עמד בסימן התגברות הקומוניזם באזור, שהייתה לאחד הצירים המרכזיים ב[[המלחמה הקרה|מלחמה הקרה]]. כל ממשלותיה של תאילנד הבינו שרצף המדינות הקומוניסטיות בדרום-מזרח אסיה, שרובן היו יריבותיה שמכבר, יצר מתיחות אזורית וגרם להתקוממות קומוניסטית מבית. מנהיגיה של תאילנד לאחר המלחמה היו ברובם שמרנים, שביקשו לשמור על יוקרתה של המלוכה ולמגר את הקומוניזם. וייטנאם הייתה עסוקה כעת ב[[מלחמת הודו-סין הראשונה]] ותאילנד השתתפה ב[[מלחמת קוריאה]] ועם הגברת מעורבותה של [[ארצות הברית]] באזור, הפכה תאילנד לבעלת ברית שלה ב-[[1954]] עם כינונה של ברית [[SEATO]].
===מלחמת וייטנאם ומלחמת האזרחים בלאוס===
בעוד שמלחמת הודו-סין הראשונה המשיכה להתנהל בין הוייטנאמים לבין צרפת, תאילנד, שסלדה משתי יריבותיה הוותיקות, נמנעה מלהיכנס לעימות, אך ברגע שהמלחמה הפכה לעימות בין ארצות הברית לבין הקומוניסטים הוייטנאמים, קיבלה על עצמה תאילנד לעמוד לצידה של ארצות הברית. שתי המדינות חתמו על הסכם צבאי סודי ב-[[1961]] וב-[[1963]] התירה באופן חופשי לכוחות הצבא וחיל האוויר של ארצות הברית את השימוש בשטחה ולאחר מכן החלה לשלוח את כוחותיה שלה לוייטנאם. יחד עם זאת, הייתה תאילנד מעורבת יותר ב"מלחמה הסודית" (מלחמת האזרחים בלאוס) ובמבצעים החשאיים במדינה השכנה בין השנים [[1964]]-[[1972]]. הוייטנאמים הגיבו בתמיכה בהתקוממות של מפלגה הקומוניסטית של תאילנד במקומות שונים ברחבי המדינה. ב-[[1975]] היחסים בין בנגקוק לבין וושינגטון התקררו. בסופו של דבר כל הכוחות הצבאיים של ארצות הברית פינו את תאילנד ומעורבותה במלחמה הסתיימה.
===הפלישות הקומוניסטיות===
הניצחון הקומוניסטי בוייטנאם חיזק עוד יותר את המפלגה הקומוניסטית של תאילנד. לאחר הטבח באוניברסיטת תאמאסאט (Thammasat University) ב-[[1976]] ומדיניות הדיכוי של ראש הממשלה מהמחנה הימני טאנין קראיויקסיאן (Thanin Kraivichien), גברה האהדה למפלגה. בשנות השבעים הוערך שבמסגרת המפלגה היו כ-12,000 חמושים.{{הערה|1=[http://www.onwar.com/aced/chrono/c1900s/yr55/fthailand1959.htm Thailand Communist Insurgency 1959–Present. nwar.com.]}} רובם היו ממוקמים בחלקה הצפון-מזרחי של תאילנד לאורך הגבול עם לאוס. בשנות השמונים דוכאו כבר כל המרידות. במקביל, הפלישה הוייטנאמית לקמבודיה ב-[[1978]] שהייתה מיועדת להפלת משטרו של [[פול פוט]] ונתמכה על ידי תאילנד ועל ידי סין, הביאה את העימות וייטנאמי-תאילנדי אל מעבר לגבול וכתוצאה מכך התבצעו פלישות קטנות של הוויטנאמים כנגד המחנות של שרידי ממשל ה[[קמר רוז']] על אדמת תאילנד, שנשארו שם עד [[1988]]. בינתיים, תאילנד, בתמיכתה של ארצות הברית, מימנה את הקמתה של "חזית השיחרור העממית של העם הקמרי" (Khmer People's National Liberation Front – KPNLF), שפעלה החל משנת [[1979]] כנגד הממשלה החדשה בקמבודיה שהוקמה בחסות הוייטנאמים, מתוך בסיסים על אדמת תאילנד. תקריות גבול בדפוס דומה התרחשו לאורך הגבול בין תאילנד ללאוס בשנים [[1987]]-[[1988]].▼
▲הניצחון הקומוניסטי בוייטנאם חיזק עוד יותר את המפלגה הקומוניסטית של תאילנד. לאחר הטבח באוניברסיטת תאמאסאט (Thammasat University) ב-[[1976]] ומדיניות הדיכוי של ראש הממשלה מהמחנה הימני טאנין קראיויקסיאן (Thanin Kraivichien), גברה האהדה למפלגה. בשנות השבעים הוערך שבמסגרת המפלגה היו כ-12,000 חמושים.{{הערה|1=[http://www.onwar.com/aced/chrono/c1900s/yr55/fthailand1959.htm Thailand Communist Insurgency 1959–Present. nwar.com.]}} רובם היו ממוקמים בחלקה הצפון-מזרחי של תאילנד לאורך הגבול עם לאוס. בשנות השמונים דוכאו כבר כל המרידות. במקביל, הפלישה הוייטנאמית לקמבודיה ב-[[1978]] שהייתה מיועדת להפלת משטרו של [[פול פוט]] ונתמכה על ידי תאילנד ועל ידי סין, הביאה את העימות וייטנאמי-תאילנדי אל מעבר לגבול וכתוצאה מכך התבצעו פלישות קטנות של הוויטנאמים כנגד המחנות של שרידי ממשל ה[[קמר רוז']] על אדמת תאילנד, שנשארו שם עד [[1988]]. בינתיים, תאילנד, בתמיכתה של ארצות הברית, מימנה את הקמתה של "חזית השיחרור העממית של העם הקמרי" (Khmer People's National Liberation Front – KPNLF), שפעלה החל משנת [[1979]] כנגד הממשלה החדשה בקמבודיה שהוקמה בחסות הוייטנאמים, מתוך בסיסים על אדמת תאילנד. תקריות גבול בדפוס דומה התרחשו לאורך הגבול בין תאילנד ללאוס בשנים [[1987]]-[[1988]].
==לאחר המלחמה הקרה (1990 עד היום==
שני העשורים האחרונים בהיסטוריה הצבאית של תאילנד עומדים פחות בסימן של איומים חיצוניים ויותר בסימן התפקיד של כוחות ההגנה בחיים הפוליטיים של הממלכה. במשך רוב שנות השמונים עמד בראש ממשלת תאילנד פרם טינסולאנונדה (Prem Tinsulanonda) שהיה מנהיג עם נטייה דמוקרטית. כתוצאה מכך המדינה הייתה במשטר דמוקרטי, להוציא תקופה קצרה של משטר צבאי בין השנים [[1991]]-[[1992]], עד שנת [[2006]], שאז המחאות המוניות כנגד השחיתות לכאורה של מפלגת "תאי רק תאי" (Thai Rak Thai) עוררו את הצבא לבצע [[הפיכה צבאית]]. הבחירות הכלליות שנערכו בדצמבר [[2007]] השיבו את השלטון האזרחי, אך עדיין נותרה המורשת של המעורבות התכופה של הצבא בפוליטיקה הפנימית של המדינה.
| |||