היסטוריה צבאית של תאילנד – הבדלי גרסאות

המדינה הצבאית הסיאמית קמה במאה ה-14 מתוך הריסותיה של האימפריה הקמרית. בהיותה מעצמה צבאית שמרכזה בשטחים שמהווים היום את [[קמבודיה]], האימפריה הקמרית שלטה במרחב על ידי שימוש בכוחות צבאיים בלתי סדירים שהיות תחת פיקודם של קצינים שהיו נאמנים למלכים הקמרים ולרשותם עמדו איכרים שגויסו ב[[גיוס חובה]] שהיווה למעשה מס עובד שאותו העלו בעונות היבשות. בהיותו מבוסס בעיקר על חילות רגלים, הצבא הקמרי תוגבר בעיקר על ידי [[פיל מלחמה|פילי מלחמה]] ובהמשך אומץ נשק ה[[בליסטרה]] שמקורו היה ב[[סין]].

===עלייתן של הממלכות הסיאמיות===

עם שקיעתה של האימפריה הקמרית, מרידות ברחבי שטחה באזורים של [[וייטנאם]] ותאילנד של היום והתקפות חיצוניות מצדה של ממלכת [[צ'אמפה]] (דרום ומרכז וייטנאם), דלדלו את כוחה. לאחר בזיזתה של בירת האימפריה הקמרית, [[אנגקור|אנגקור ואט]] על ידי ממלכת צ'אמפה ב-[[1178]]-[[1179]], יכולתה של האימפריה לשלוט על שטחים נרחבים ירדה פלאים. הממלכה הסיאמית הראשונה שהשיגה עצמאות, ממלכת סוקוטהאי (Sukhothai), הצטרפה במהרה לממלכת [[איוטהאיה]] שהוקמה בשנת [[1350]]. לאחר [[1352]] איוטהאיה הפכה להיות היריבה הרצינית ביותר של האימפריה הקמרית, מה שהוביל לכיבושה של זו האחרונה בכ-[[1431]].

 

בשנים הבאות התנהלה לחימה בה ניסו כמה מדינות לנצל את קריסתה של ההגמוניה הקמרית. מאחר וברשות אף אחד מהצדדים לא היה יתרון טכנולוגי, ההכרעה בקרבות הושגה בדרך כלל על פי גודלם של הצבאות. השימוש בפילי מלחמה נמשך, כשבחלק מהקרבות התנהלה לחימה פנים אל פנים בין הלוחמים לבין הפילים. ב-[[1592]] ננדה באיין, מלכה של שושלת טונגו (Toungoo) ,שמלכה בבורמה ושלטה על אזור תאילנד ולאוס של היום, ציווה על בנו לתקוף את מלך איוטהאיה, נארסואן, שכוחותיו חנו ביודהאהטהי (Yuddhahatthi) והביס את כוחותיו של הנסיך הבורמזי ב-[[18 בינואר]] [[1593]] שכיום מצוין בתאילנד כיום הכוחות המזוינים. ב-[[1599]] נארסואן גם כבש את העיר פגו (Pegu) אך בהיכנסו אליה מצא עיר חרבה. בממלכת איוטהאיה היה נהוג להגלות לתוך שיטחה אוכלוסיות מהעמים הכבושים לאחר כל ניצחון, שהוטמעו באוכלוסיית הממלכה ושימשו ככוח עבודה. מדרום הצליחה ממלכת אויטהאיה להשיג בקלות שליטה על [[היסטוריה של מלזיה|המדינות המלאיות]]. בצפון היוותה ממלכת בורמה איום צבאי לממלכה הסיאמית. למרות פילוגים שאירעו לעיתים בממלכת בורמה, בעיקר במאה ה-16, היא הצליחה להביס את ממלכת איוטהאיה בקרבות, כמו בקרבות שהתנהלו בשנים [[1564]] ו-[[1569]]. לאחר מכן הגיעה תקופה ממושכת של פיצול ממלכת בורמה. בתקופת שלטונו של נאראי (Narai), מלך איוטהאיה, התרחשו עימותים עם [[חברת הודו המזרחית הבריטית]], שהובילו לפרוץ מלחמת סיאם-אנגליה בשנת [[1687]]. כתוצאה מהמלחמה גורשו האנגלים מסיאם עד אשר הביסו את בורמה במלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה שהתרחשה בשנים [[1824]]-[[1826]].{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=NcZwAAAAIAAJ&q=Siam+England+war+1687&dq=Siam+England+war+1687&pgis=1&redir_esc=y Daniel George Edward Hall , (1964), A history of South-east Asia' p. 349]}}

===המלחמות עם ממלכת בורמה===

מאה שנים לאחר שהממלכה הסיאמית הניסה את חברת הודו המזרחית, התאחדה בורמה ופלשה שוב לאיוטהאיה ב-[[1767]] והפעם העלתה באש את עיר הבירה ובאופן זמני גרמה לפיצול הממלכה. בהמשך השנה הביס הגנרל, שבהמשך הוכתר כמלך טקסין "הגדול" (Taksin) את הבורמזים.{{הערה|1=[http://www.usmta.com/history-heros-1.htm Arjarn Tony Moore/Khun Clint Heyliger Siamese & Thai Hero's & Heroines]}} עם תמיכה פוליטית של סין, ניהל טקסין כמה מערכות כנגד וייטנאם ומיגר את שלטונה בקמבודיה ב-[[1779]].{{הערה|Norman G. Owen. The Emergence Of Modern Southeast Asia. National University of Singapore Press. p. 94.}} בצפון שיחררו כוחותיו של טקסין את ממלכת לאנה (Lanna) משליטת הבורמזים, בכך יצרו איזור חיץ חשוב וכבשו את הממלכות של לאוס ב-[[1778]]. בסופו של דבר, חילוקי דעות פוליטיים, שבחלקם נבעו מהדאגה מההשפעה הסינית, הובילו להדחתו של טקסין והמלכתו של הגנרל צאקרי (Chakri) כ[[ראמה הראשון, מלך סיאם]] ב-[[1782]] וליסודה של ממלכת ראטאנקוסין ((Rattanakosin שבירתה החדשה הייתה [[בנגקוק]].