מצודת אבן אמאל – הבדלי גרסאות

המצודה הפכה לבעלת חשיבות אסטרטגית לקראת [[המערכה על צרפת]]. התוכנית הגרמנית דיברה על מתקפה חזקה ומהירה של קבוצת ארמיות בצפון, שאמנם הייתה מאמץ משני לעומת המאמץ העיקרי בדרום, אך עדיין הייתה בנויה על התקדמות מהירה אל תוך בלגיה. הצרפתים והבריטים, לעומתם, סמכו על הצבא הבלגי שישהה את הפלישה הגרמנית ככל האפשר, על מנת לאפשר להם לתפוס את העמדות המתוכננות על הנהר דייל, בעומק השטח הבלגי, עליהן התבססה תוכנית ההגנה הצרפתית. כך שחדירת קו ההגנה הבלגי על ידי הגרמנים, או העמידה עליו על ידי הבלגים, היו חיוניים להצלחת תכניותתוכניות הצדדים או לכישלונן. הגרמנים תכננו היטב את כיבוש המצודה. הם הקימו דגם של המצודה ב[[צ'כוסלובקיה]], באזור ביצורי הגבול הצ'כיים שנפלו לידם לאחר [[הסכם מינכן]], שהיו מבוססים על דגמים מערביים. [[היטלר]] עצמו הגה את הרעיון לכבוש את המצודה תוך שימוש ב[[דאון|דאונים]], בטענה ש[[צנחן|הצנחה]] של מספר רב של אנשים לאזור מצומצם תהיה בלתי מאורגנת ומסוכנת. על תכנון הפעולה הופקד [[גנרל]] [[קורט שטודנט]]<ref>[[באזיל לידל הארט]], "'''הצד השני של הגבעה - שיחות עם גנרלים גרמנים'''", הוצאת [[מערכות]], [[1986]], עמודים 118-119.</ref>, מפקד [[אוגדה|דיוויזיית]] הצנחנים ה-7. על מנת לחדור את כיפות הבטון הכינו מהנדסי הוורמאכט [[מטען חלול|מטענים חלולים]] מיוחדים. הכוח שנבחר למשימה היה בן חמש מאות צנחנים וכונה כוח הסער של קוך, על שם מפקדו האופטמן ([[סרן]]) וולטר קוך. קוך עצמו, נבחר לפקד על הפעולה בידי שטודנט והיטלר גם יחד<ref>ג'ון גאלבין, "'''היורדים לקרב'''", הוצאת [[מערכות]], [[1972]], עמודים 35-36.</ref>. מתוך הכוח הזה נבחרה [[פלוגה|פלוגת]] [[צנחן|צנחנים]] אשר הייתה מוכשרת גם כאנשי [[חיל הנדסה|הנדסה קרבית]] בפיקוד [[סגן]] רודולף ויציג נחות על גג המבצר ולהשתלט עליו.