הצלב האמיתי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מיותר. מוזכר כבר שזה לפי האמונה הנוצרית |
הרחבה יסודית- מבוססת על הספר של קדר "הצלבנים בממלכתם" וחלק קטן מהערך באנגלית |
||
שורה 1:
[[תמונה:Agnolo Gaddi True Cross Detail 1380.jpg|ממוזער|200px|מציאת הצלב האמיתי על ידי הלנה]]
'''הצלב האמיתי''' הוא, על פי ה[[אמונה]] ה[[נצרות|נוצרית]], ה[[צלב]] המקורי שעליו [[צליבה|נצלב]] [[ישו]]. לפי אחת האגדות הקשורות בצלב הקדוש הוא הורכב מ"עץ [[ישי]]" אבי [[דוד]] המלך, הוא [[עץ החיים]] שגדל ב[[גן עדן]]. המטפורה באגדה זו למוצאו של ישו מבית דוד ברורה. על פי המסורת הנוצרית, [[פלוויה יוליה הלנה|הלנה]], אמו של [[קונסטנטינוס]], מצאה את הצלב האמיתי במחבוא בעת מסעה ב[[ארץ ישראל]].
כנסיות רבות מציגות גם כיום שרידים של הצלב האמיתי. לא ניתן לבסס את אמיתות הטענות.
==הופעתו בנצרות==
[[300]] שנה מעת שנצלב [[ישו]] על ה[[צלב]] חלפו ועד שצלב זה התגלה ב-[[334]] על פי המסורת ה[[נצרות|נוצרית]], בימי מקריוס בישוף [[ירושלים]]. סיפור האגדה על [[פלוויה יוליה הלנה|הלנה]] שמצאה את ה[[צלב]], מופיע בדרשת ההספד של [[אמברוזיוס]] על הקיסר [[תאודוסיוס הראשון|תיאודוסיוס]] ב-[[395]].{{הערה|Ambrosius, 'De Obitu Theodosii', in: Corpus Scriptorum Ecclesiasticorum Latinorum, ed. O. Faller, Vienna, 1896-1962, 78, 7, pp. 373-379}}. לאחר גילוי שלושת הצלבים על-ידי הלנה, היה צריך לזהות את הצלב האמיתי. הבישוף מקריוס הוליך את הלנה, אם הקיסר [[קונסטנטינוס הגדול]], ופמלייתה אל אשה חשוכת מרפא, ומבין שלושת הצלבים, רק הצלב האמיתי גרם לה שקמה בריאה ושלמה מעל ערש דווי.{{הערה|Socrates, Historia Ecclesiastica, I, 17, in: Migne, Patrologia Graeca, 67: 119}}
חלק מהצלב סגרה הלנה במצבת כסף והשאירה אותו במקום בירושלים כמזכרת ללמוד על תולדותיו, ואת חלקו האחר שלחה לקיסר [[קונסטנטינוס הגדול|קונסטנטינוס]]. קונסטנטינוס הצפין את חלק זה בתוך פסל דיוקנו שהוצב בפורום שב[[קונסטנטינופול|קונטנטינופולוס]]{{הערה|Socrates, ibid, p. 120}}. החלק שנשאר ב[[ירושלים]] עבר תהפוכות רבות שהחלו ב-[[614]] בעת [[האימפריה הסאסאנית|הכיבוש הפרסי]]. הצלב יחד עם [[פטריארך]] [[ירושלים]] זכריה נפלו בשבי הפרסים ונלקחו ל[[פרס]]. ב-[[629]] הביס הקיסר [[האימפריה הביזנטית|הביזנטי]] [[הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית|הרקליוס]] את [[האימפריה הסאסאנית|הפרסים]], וגאל את הצלב משביו. על פי המסורת, החזיר [[הרקליוס]] את הצלב עם שובו ל[[ירושלים]] ב-14 ב[[ספטמבר]] בתהלוכת נצחון. מאותה עת היה יום זה לאחד החגים המרכזיים בשנה [[הליטורגיה הקדושה|הליטורגית]], "חג רוממות הצלב הקדוש". לחג זה נודעת עד היום משמעות מיוחדת בירושלים.
ב-[[638]] נכנעה [[ירושלים]] ל[[עומר בן אל-ח'טאב|מוסלמים]], והצלב נותר שבוי תחת השלטון החדש ב[[ירושלים]]. החוקרת קציר מניחה שבשל העובדה שירושלים נכנעה, נשמר הצלב המקומו ב[[כנסיית הקבר]], שהרי [[אסלאם|המוסלמים]] התחייבו ב[[חוזה עומר|חוזה הכניעה]] לא לפגוע ברכושם הפרטי או הקהילתי של הנוצרים שנשארו בעיר. קציר מצביעה כי ב[[אירופה]] לא הרבו לעסוק בעניין גלגולי הצלב באותה עת, אך קרוב לוודאי כי לקחי [[האימפריה הסאסאנית|הכיבוש הפרסי]] נחרתו עמוק בזכרון ה[[נצרות|נוצרי]].{{הערה|קציר, יעל, "גלגולי הצלב הקדוש" בתוך: קדר, ב"ז (עורך), הצלבנים בממלכתם: מחקרים בתולדות ארץ ישראל- 1099- 1291, ירושלים, 1987, עמ' 243- 245}}
==בתקופה הצלבנית==
חלפו כמה מאות שנים עד שהצלב נעשה סמלם של אלפים שנענו לקריאות ה[[אפיפיור]] [[אורבנוס השני]] לצאת ל[[ירושלים]] ולשחרר את [[כנסיית הקבר|הקבר הקדוש]] מידי [[השושלת הסלג'וקית|המוסלמים]]. שחרור הצלב לא שימש מטרה בפני עצמה, אך הוא זכה לתיאור נרחב אצל [[היסטוריון|ההיסטוריונים]] בני התקופה כסמלם של [[הצלבנים]].{{הערה|Fulcherius Carnotensis, Historia Heirosolymitana; William of Tyre, A History of the Deeds Done Beyond the Sea}}
כחודש לאחר כיבוש ירושלים בידי הצלבנים מספר הכרוניקן פולק משרטר כי הצלב האמיתי נתגלה על-ידי [[מלכיתים|סורי-נוצרי]], העשוי בצורת צלב ומכוסה בחלקו בעבודת [[כסף]] ובחלקו בעבודת [[זהב]]. החלק נישא ל[[כנסיית הקבר]] וממנו לכנסיית ה"טמפלום דומיני", ששכנה במקום [[כיפת הסלע]]. אחר כך נקבע מקומו ב[[כנסיית הקבר]].
מקור אחר שנעשה בו שימוש מועט על-ידי [[היסטוריון|היסטוריונים]] הוא מכתב שנשלח מ[[ירושלים]] ב-[[1120]] על-ידי אנסילוס, [[כומר]] ב[[כנסיית הקבר]] הצלבנית אל גרברט, [[בישוף]] [[פריז]]. אנסילוס הצליח לרכוש מידי אלמנת [[מלך]] ה[[גאורגים]], שהשתקעה ב[[ירושלים]] פיסה של הצלב הקדוש האמיתי ושלח אותה ל[[קתדרלה|קדתרלת]] [[קתדרלת נוטרדאם (פריז)|נוטרדם]] ב[[פריז]], שבה כיהן לפני ליצא ל[[ארץ ישראל]]. במכתב הוא מספר כי לאחר מות הרקליוס דיכאו המוסלמים את הנוצרים{{הערה|Ansellus Cantor Sancti Sepulchri, in: Gallia Christiana, VII, Paris, 1744, instrumenta, J, Richard, 'Quelques textes sur les premiers temps de l'eglise latine a Jerusalem', cols, 45-46.}} {{ציטוט|תוכן="עד כדי כך שניסו להכחיד את שם המשיח ולמחוק את זכר ה[[צלב]] ו[[כנסיית הקבר|הקבר]]. לאחר התייעצות, חילקו ה[[נצרות|נוצרים]] את הצלב לפיסות רבות ופיזרו אותן בין [[כנסייה|כנסיות]] המאמינים, כך שגם אם הם יצליחו לשרוף חלק אחד, יוותרו שאר החלקים ללא פגע. על כך נמצאים בעיר [[קונסטנטינופול]], בנוסף לצלבו של [[קונסטנטינוס הגדול|הקיסר]], שלושה צלבים; ב[[קפריסין]]- שניים; ב[[כרתים]] - אחד; ב[[אנטיוכיה]]- שלושה; ב[[אדסה]]- אחד; ב[[אלכסנדריה]]- אחד; ב[[אשקלון]]- אחד; ב[[דמשק]]- אחד; ב[[ירושלים]] -ארבעה; ל[[מלכיתים|סורים]] - אחד; ל[[נצרות יוונית-אורתודוקסית|יוונים]] של [[מנזר מר סבא|מר סבא]]- אחד; ל[[נזיר]]י [[עמק יהושפט]]- אחד; ולנו [[נצרות קתולית|הלטינים]] של [[כנסיית הקבר|הקבר הקדוש]]- אחד; ל[[פטריארך]] [[גאורגים|הגיאורגי]] - אחד; ל[[מלך]] ה[[גאורגים]] - אחד, שנמצא עתה- השבח לאל- בידיכם"}}
הצלב האמיתי מילא תפקידים אחדים בעולמם של [[הצלבנים]]. בראש ובראשונה היה לצלב מקום מרכזי בטקסים הדתיים הקשורים במחזור החגים הנוצריים. בתהלוכות שבהן השתתף ה[[פטריארך]], נשא הוא את הצלב בחוצות [[ירושלים]]. חשיבות מיוחדת היתה לתהלוכות [[יום ראשון של הדקלים|יום ראשון של כפות התמרים]] ו[[יום שישי הטוב|יום שישי שלפני הפסחא]]. הצלב עצמו היה נושא להערצה ביום הצליבה ובחג ה[[פסחא]]. גם ב[[שבת האור|טקס האש הקדושה]] החזיק ה[[פטריארך]] את הצלב האמיתי כסגולה שנס האש אכן יתחולל. חג "רוממות הצלב הקדוש" שנחוג ב-14 ב[[ספטמבר]], היה בעל אופי ירושלמי מובהק. [[הצלבנים]] הזדהו עם השבת הצלב לירושילים בידי [[הרקליוס]], והוסיפו לחג נופך משלהם: הם פתחו את [[שער הרחמים]] והתהלוכה עברה דרכו, לזכר החזרת הצלב דרך שער זה בידי [[הרקליוס]] ב-[[629]].
נוצרים רבים, תושבי [[ארץ ישראל|ארץ הקודש]] ו[[עלייה לרגל|צליינים]], באו לשטוח תפילה אצל הצלב. הערצת השרידים המקודשים ב[[המאה ה-12|מאה ה-12]] הייתה תופעה ששורשיה עתיקים ואיתנים, עוד ב[[האימפריה הביזנטית|תקופה הביזנטית]].{{הערה|Antoninus Martyr, De Locis Sanctis, in : Tobler and Molinier (eds.) Itinera Hierosolymitana et descriptiones Terrae Sanctae, Osnabruck 1882, I, pp. 125-126}}. [[הצלבנים]] קיבלו מ[[נצרות מזרחית קתולית|הכנסייה המזרחית]] את המסורות על האתרים הקדושים בצלב ב[[ירושלים]]. [[כנסיית הקבר|בקבר הקדוש]] היו שלושה מקומות שהיה להם קשר עם הצלב: אתר הצליבה שהיה קיים עוד מהתקופה הביזנטית; קפלת הלנה וקריפטת מציאת הצלב, שאותה כיסו [[הצלבנים]] בתקרה; ו[[קפלה]] שבה נשמר הצלב על-ידי הכמרים, הנמצאת ליד בית הסוהר של ישו, בחלק המזרחי של ה[[כנסיית הקבר|כנסייה]]. שני מקומות נוספים הקשורים לצלב האמיתי היו ב[[ירושלים]]: [[מנזר המצלבה]] ו[[שער הרחמים]] שנפתח רק פעמיים בשנה בתהלוכות דתיות.
לצלב האמיתי היה גם היבט חומרי, שכן הוא שימש מקור הכנסה לכמורה של [[כנסיית הקבר]] ול[[פטריארך]].
ייחודו של הצלב האמיתי בחיי החברה הצלבנית היה מעוגן בצרכיה הרוחניים כחברה צבאית בייסודה, המתמודדת ללא הרף על קיומה. [[הצלבנים]] קשרו את הצלב האמיתי עם הזכרונות [[תנ"ך|המקראיים]] של [[עמוד האש (יציאת מצרים)|עמוד האש]] ו[[ארון הברית]] שהלכו לפני המחנה. הצלב התלווה אל צבאותיהם בשדות הקרב והיה להם מקור כוח ואמונה, שכן נוכחותו חיזקה את לב הלוחמים.{{הערה|פולק משרטר, ספר 2, פרק 11, עמ' 409}} תפקיד נוסף של הצלב בשדה הקרב הייתה לחולל [[נס|נסים]]. עם השבת הצלב, אלחר קרב, נהגו לקדמו בפתח העיר ליד [[שער יפו|שער דוד]] בתהלוכה מפוארת עד ל[[כנסיית הקבר]].
קשה לקבוע במדויק כיצב נראה הצלב הקדוש של [[הצלבנים]]. עמאד א-דין, מזכירו של [[צלאח א-דין]], מתאר כי הצלב היה משוכן בתוך מעטפת זהב המקושטת בפנינים ואבני חן.{{הערה|RHC HOr, IV-V, p. 274}} [[עלייה לרגל|הצליין]] התיאודוריך מספר כי חתיכה גדולה מהעץ המבורך שעליו נצלב ישו, הייתה מכוסה ב[[זהב]], [[כסף]], ו[[אבנים טובות]], והוא נשמר בקופסה מפוארת.{{הערה|Theodericus, Libellus de locis sanctus, Bulst and Heidelberg (Eds.), 1976, p. 17}} לפי אנסילוס [[אורך]] הצלב היה 40 ס"מ, רוחבו - 8 ס"מ ועוביו- 15 ס"מ. הכרוניקות המוסלמיות מתארות את הצלב האמיתי שנישא ב[[קרב קרני חטין]] כ"צלב גדול". קציר סוברת שתיאור זה עשוי לרמז כי השריד הקדוש הורכב על נס שהפך לצלב תהלוכות בעת קרב, כפי שנעשה בשרידי הצלב בימינו.{{הערה|קציר, יעל, "גלגולי הצלב הקדוש" בתוך: קדר, ב"ז (עורך), הצלבנים בממלכתם: מחקרים בתולדות ארץ ישראל- 1099- 1291, ירושלים, 1987, עמ' 245- 247}}.
==גורלו של הצלב האמיתי לאחר קרני חטין==
הצלב האמיתי נפל בשבי בקיץ [[1187]], כאשר שבה אותו [[צלאח א-דין]] במסגרת [[קרב קרני חטין]]. הצלב הובא מקתדרלת הצלב הקדוש בעכו לשדה הקרב על ידי [[בישוף]] [[עכו]], שנהרג במהלך הקרב. לקיחת הצלב על-ידי המוסלמים הייתה בעיני [[הצלבנים]] אחת המפלות הקשות ביותר שיכלו לספוג, והם התייחסו לעצמם לאחר שאיבדו את הצלב כנידונים למוות.{{הערה|אבן אלאת'יר, 685 .RHC, HOrm I, p.}} נפילת הצלב הייתה מכת קשה לצלבנים ולגאוות [[נצרות קתולית|הנצרות המערבית]].קינות נכתבו על כך, וכן קריאות למסעי צלב חדשים, כמו זו של ה[[אפיפיור]] גריגוריוס השמיני{{הערה|Gregorius VIII, Audita tremendi, in: PL, 202: 1540}}. במהלך [[מסע הצלב השלישי]] נערכו כמה ניסיונות נפל להשיב את הצלב. בראשונה נידון הדבר במשא ומתן להחזרת שבויים, שנערך בין [[ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה|ריצ'רד לב-הארי]], ל[[צלאח א-דין]] בזמן המצור על [[עכו]]. לאחר מכן נידון הדבר במשא ומתן ב[[יפו]]. בשתי הפעמים לא מומשה החזרת הצלב האמיתי. בהאא' א-דין, [[קורות|הכרוניקאי]] המוסלמי, מתאר את נימוקו של [[צלאח א-דין]] בתשובתו ל[[ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה|ריצ'רד לב-הארי]]{{הערה|RHC HOr, III, p. 275, בהאא' א-דין}}: {{ציטוט|תוכן="אשר לצלב, החזקתו היא יתרון גדול לנו. איננו יכולם להפסידו אלא למען מטרה הנושאת רווח ל[[אסלאם]]"}}
ניסיון אחר להשבת הצלב עשה [[מלך]] [[גאורגים|הגאורגים]], שביקש לרכוש את הצלב תמורת עשרים אלף זהובים. [[צלאח א-דין]] השיב בשלילה על בקשה זו.
מאמצי [[הצלבנים]] להחזיר את הצלב לידיהם עלו בתוהו, והצלב נותר מאז [[קרב קרני חטין]] בידי [[השושלת האיובית|המוסלמים]]. אולם [[הצלבנים|הנוצרים]] לא איבדו את השאיפה להחזירו לידיהם. במהלך [[מסע הצלב החמישי]] הפך הצלב להיות קלף מיקוח בידי ה[[סולטאן|סֻלטאן]] [[אל-מלכ אל-כאמל|אלכמאל]], שביקש להיפטר מ[[הצלבנים]] שפלשו לארצו. ב[[1219]] הציע ה[[סולטאן|סֻלטאן]] ל[[הצלבנים|צלבנים]] תנאי שלום שכללו בין השאר את החזרת [[ירושלים]], [[נצרת]] והצלב הקדוש, תמנורת נסיגת [[הצלבנים]] מ[[מצרים]]. [[הצלבנים]] סירבו לתנאיו. ב-[[1221]] במשא ומתן מחודש עם [[הצלבנים]], הבטיח להם [[אל-מלכ אל-כאמל|אלכאמל]] את הצלב האמיתי תמורת נסיגה מ[[דמיאט|דמיאטה]]. [[הצלבנים]] נסוגו, אולם את הצלב לא קיבלו, מכיוון שברגע האחרון לא מצאוהו [[השושלת האיובית|המוסלמים]]. לאחר כשלון [[מסע הצלב החמישי]], לא שומעים עוד על ניסיונות לגאולת הצלב. ב[[היסטוריה של ממלכת ירושלים|ממלכת הצלבנים השנייה]] ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]], נקראת כנסיית [[פטריארך]] [[ירושלים]] הגולה ב[[עכו]] - [[קתדרלה|קתדרלת]] הצלב הקדוש. השם ביטא משאת נפש, אך השריד הקדוש לא שכן יום אחד ב[[קתדרלה]].
החוקרת קציר מציעה כי יתכן ולאחר [[קרב קרני חטין|קרב חטין]] הוציאו [[השושלת האיובית|המוסלמים]] מקופסתו, לקחו את אבני החן והשליכו את העץ.{{הערה|קציר, יעל, "גלגולי הצלב הקדוש" בתוך: קדר, ב"ז (עורך), הצלבנים בממלכתם: מחקרים בתולדות ארץ ישראל- 1099- 1291, ירושלים, 1987, ע' 253}}.
==כיום==
עד היום מחזיקים [[נצרות יוונית-אורתודוקסית|היוונים-אורתודוקסים]] וה[[ארמנים]] פיסות מהצלב הקדוש האמיתי, שעל פי מסורתם נשמרו ב[[ירושלים]] מימים ימימה.
המציאות לאחר [[קרב קרני חטין]] אילצה את הנצרות המערבית להשלים עם אובדנו של צלב הצלבנים ולהתנחם בשרידים מהצלב האמיתי שנמצאו ונמצאים ב[[אירופה]].רוב שרידי הצלב האמיתי ב[[אירופה]] מקורם ב[[קונסטנטינופול]]. העיר נכבשה ונבזזה במהלך [[מסע הצלב הרביעי]] ב-[[1204]], ובכלל זה גם הצלב האמיתי המעוטר בזהב ובאבני חן שהעבירה [[הלנה]] מ[[ירושלים]], שהועבר וחולק לכנסיות ומנזרים ברחבי האירופה.{{הערה|Chronica regia Coloniensis]] (sub annorum 1238 - 1240), page 203]]}}
עד סוף ימי הביניים, כנסיות רבות כל כך טענו שבבעלותם חלקים מהצלב האמיתי, ש[[ז'אן קלווין]] אמר ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] שיש מספיק עץ כדי למלא איתם ספינה, בעוד שכתבי הקודש הנוצרים גורסים שרק אדם אחד יכול היה לשאת את הצלב.{{הערה|Calvin, Traité Des Reliques}}
אולם צ'רלס רוהו דה פלרי (Charles Rohault de Fleury) סקר את כל שרידי הצלב הקדוש המפוזרים ב[[אירופה]], ויצר קטלוג של כל השרידים הידועים. הוא הוכיח שאם מחברים את כל השרידים יחדיו, לא מגיעים לשליש מגודלו של הצלב המקורי.
ארבעה חתיכות מארבע [[כנסייה|כנסיות]] [[אירופה|אירופאיות]]: סנטה קרוצ'ה ברומא, נוטרדם בפריז, קתדלרת פיזה באיטליה וקתרלת פירנצה נבחנו ב[[מיקרוסקופ]]. המחקר מלמד שכל החתיכות שנטען שמקורם מהצלב האמיתי מקורם מ[[זית אירופי|עץ זית]], ויתכן כי מקור כולם בזיופים מ[[ימי הביניים]].
גרסימוס סמירנקיס (Gerasimos Smyrnakis) מציין כי החלק הגדול ביותר מהצלב, 870,760 מיליטרים מרובעים גודלו, השתמר במנזר קותלומוסיו (Koutloumousiou) ב[[הר אתוס]], ואחריו החלק ב[[רומא]] (537,587 מילימטרים מרובעים), ב[[בריסל]] (516,090 מילימטרים מרובעים), בו[[ונציה]] (445,582 מילימטרים מרובעים) ב[[גנט]] ב[[בלגיה]] (436,450 מילימטרים מרובעים) וב[[פריז]] (237,731 מילימטרים מרובעים).{{הערה|Gerasimos Smyrnakis, Το Αγιον Ορος (The Holy Mountain), Athens, 1903 (reprinted 1998), p. 378-379}}
מנזר סנטו טוריביו דה ליאבאנה (Santo Toribio de Liébana) ב[[ספרד]] נחשב למנזר המחזיק בחלק הגדול ביותר מחתיכות אלו, והוא האתר המתויר ביותר בקרב אתרי [[עלייה לרגל|הצליינות]] [[נצרות קתולית|הקתולים]]. נטען כי חלק נוסף מהצלב האמיתי נמצא במנזר דה טאקלאק (de Tarlac) בסאן חוזה, טארלאק, שב[[פיליפינים]].{{הערה|http://monasterio-de-tarlac.weebly.com/index.html}}
[[הכנסייה האתיופית האורתודוקסית]] טוענת שברשותה החלק הימני של הצלב האמיתי, וכי הוא קבור במנזר של גישֶן מרים (Gishen Mariam).
המנזר נמצא בראש הר מבודד והוא שימש ב[[ימי הביניים]]ככלא המלכותי. האתיופים מספרים כי המלך האתיופי [[דווית הראשון]] הביא חתיכה זו מ[[מצרים]].הכנסייה עורכת חג דתי שנתי, המכונה מסקל (Meskel; צלב ב[[געז]]) או דמרה (Demera) ב-27 ב[[ספטמבר]]. החג מנציח את גילוי הצלב האמיתי על ידי [[פלוויה יוליה הלנה|הלנה]].{{הערה|Ullendorff, Edward (1968) Ethiopia and the Bible, Schweich lectures series, Oxford University Press for the British Academy}} שאר הכנסיות חוגגות את חג זה ב-14 ב[[ספטמבר]] כאמור.
==קישורים חיצוניים==
| |||