מרד הנפילים – הבדלי גרסאות

שם הספר במקור, Atlas Shrugged, "אטלס משך בכתפיו", שאוב מן [[המיתולוגיה היוונית]]. [[אטלס (מיתולוגיה)|אטלס]] (ב[[יוונית]] Άτλας: "זה שהעז או סבל") הוא בנם של ה[[טיטאנים]] [[יאפטוס (מיתולוגיה)|יאפטוס]] ו[[אסיה (מיתולוגיה)|אסיה]], ואחיהם של [[פרומתאוס]], [[אפימתאוס]] ו[[מנויטיוס]]. בשל מלחמתו לצד ה[[טיטאנים]] נגד אלי ה[[אולימפוס]], העניש אותו [[זאוס]] בנשיאת הנטל של כיפת השמים והארץ על כתפיו. מכאן שם הספר, לו אטלס ימאס במשימתו וימשוך בכתפיו- העולם ייפול. יתרה מכך בהגות מזוהה דמותו של אטלס עם סבלנות והתמדה. ראנד משתמשת באטלס כמשל לאותה קבוצת פרטים מצומצמת שבכישרונם ויכולתם לחדש וליזום תלויה למעשה החברה האנושית. העלילה מתארת [[דיסטופיה]] בה עקב התעמרות ושחיתות ממשלתית המסוות בססמאות הנוגעות ל"שוויון" אותם פרטים – אנשי עסקים, יזמים וגדולי רוח, נוטשים את העולם.

לאורך הספר מופיעה כצל דמות מופלאה, הנזכרת תחילה רק באימרה השגורה בפיהם של האנשים – "מיהו ג'ון גאלט?" שמשמעותה "אין מה לעשות" ואותה אנשים אומרים כהשלמה עם המתרחש. גיבורי הספר, שאינם משלימים עם אוזלת היד, מציבים להם את '''ג'ון גאלט''' כאויבם וכאחראי להידרדרות התעשייה, הכלכלה והתרבות המתרחשת בספר. '''דאגני טאגרט''' היא סגנית נשיא למבצעים בחברת הרכבות[[רכבת|הרכבו]]ת "טאגראט טרנסקונטיננטל"; בפועל היא מנהלת את החברה. לצידה ניצב '''האנק רירדן''', בעל תעשיות "פלדת רירדן", היוצר סוג חדש של [[סגסוגת]] [[פלדה]] חזקה וקלה במיוחד. שניהם הם אנשי תעשייה בולטים אשר מסרבים להיכנע ל"מחריב". הם נתקלים בקשיים אשר הולכים וגוברים בעבודתם, כאשר אנשי המעשה האחרים, שעליהם סמכו במשך שנים, נוטשים את מפעליהם ונעלמים ללא הסבר. לאורך הספר הם מנסים לגלות מדוע אנשי המעשה עושים זאת והיכן הם נמצאים. טאגרט קוראת תיגר על המחריב, הגורם להיעלמות, ונשבעת לחסלו כשתמצא אותו. אך ככל שעובר הזמן מבינים טאגרט ורירדן בהדרגה שאינם חייבים כלום לחברה, והדרך היחידה להציל את העולם היא לנטוש אותו, כי עבודתם ומאמציהם לא עוזרים לעולם אלא נופלים לידי הסוציאליסטים שממשיכים לגרום לשקיעת העולם בעזרתם. לבסוף, טאגרט מוצאת בעצמה את הכוח להסתלק ולהניח לחברת הרכבות להתמוטט. סופו של הספר הוא בהתמוטטות ארצות הברית בעקבות נטישת כל אנשי היצירה. אולם, התמוטטות זו מוצגת כפתח להיווסדות חברה חדשה, שתבוסס על ההכרה בחשיבותם של אנשי המעשה והיצירה.