קול ישראל (ההגנה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←התשתית הטכנית והפעלת התחנה: חלוקה לפסקאות |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1 |
||
שורה 5:
==הרקע==
{{ערך מורחב|הספר הלבן (1939)}}
עם פרסומו של [[הספר הלבן (1939)|הספר הלבן]] במאי [[1939]] הייתה התחושה בקרב [[היישוב היהודי]], כי חלה נסיגה מוחלטת בעמדתה של בריטניה כלפי רעיון [[בית לאומי לעם היהודי|הבית הלאומי]]. הספר הלבן כלל הכרזה בשלושה תחומים עיקריים: שלילת רעיון הקמת מדינה יהודית ובמקומה הקמת מדינה דו לאומית, צמצום משמעותי מאוד של עליית יהודים לארץ ישראל והגבלת מכירת קרקעות ליהודים לממדים מצומצמים ביותר. פרסומו של הספר הלבן גרר אחריו גל מחאות והפגנות ברחבי הארץ. [[בן-גוריון]] כינה אותו "ספר המעל" והוא כונה גם "הספר השחור". כחלק מצעדי המחאה נגד הספר הלבן הוחלט בין השאר להקים תחנת שידור שתהיה שופר ל[[מחאה]] ותביא לאוזני הציבור היהודי את המידע שלא יכול היה להיות משודר בתחנת הרדיו הממשלתית "[[קול ירושלים]]" שתכני השידור בה הוכתבו על ידי השלטונות. ההכנות לפתיחת התחנה הושלמו ב[[ספטמבר]] [[1939]] אך עקב פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] הוחלט לדחות בינתיים את פתיחת השידורים לתחילת [[1940]]. ב[[פברואר]] [[1940]] פורסם [[תקנות העברת קרקעות|חוק הקרקעות]] שהגביל ואף אסר את מכירתן של קרקעות ליהודים ב-95% משטחי [[ארץ ישראל]]. נוצר צורך חזק יותר מאשר קודם להשמיע את דבר המחאה לציבור היהודי והיה ברור שמחאה זו לא תוכל להיות מושמעת ברדיו הממשלתי ובשום אמצעי תקשורת אחר, כתוב או אלקטרוני. זאת עקב ה[[צנזורה]] החמורה שהוטלה על הרדיו ועל ה[[עיתונות בישראל|עיתונים]] עקב פרוץ המלחמה. הייתה אף תחושה שהצנזורה הבריטית חרגה בחומרתה מעבר לתפקידה הלגיטימי של צינזור ידיעות הקשורות למלחמה והיא נוקטת בקו פעולה אנטי ציוני מובהק שבמסגרתו לא הובאו לידיעת הציבור דעותיהם של ראשי היישוב וכן הוסתרו ממנו ידיעות שהבריטים לא רצו שיפורסמו כגון צעדי המחאה, פעולות ההגנה ומבצעי [[ההעפלה]] וההתיישבות. תחנת שידור ממלכתית "[[קול ירושלים]]", הייתה כבר קיימת, כאמור, מ[[מרץ]] [[1936]], שידרה ב[[אנגלית]], [[עברית]] ו[[ערבית]], הייתה כפופה ל-"שירות השידור של פלשתינה (א"י)" (The Palestine Broadcasting Service – PBS) ותכני השידור בה היו מוכתבים באופן מוחלט על ידי הוראות הצנזורה. קו המחשבה שמאחורי הקמת תחנת שידור יהודית עצמאית היה גם הרצון לשבור את האמינות והמוניטין של התחנה הממשלתית.
[[קובץ:Kol_Israel_Bemakhteret-145_Ben_Yehuda_st._Tel-Aviv.JPG|שמאל|ממוזער|250px|רח' בן יהודה 145, [[תל אביב]] – אתר השידור הראשי של "קול ישראל" של [[ההגנה]] בתקופת השידורים הראשונה (1940)]]
שורה 11:
==תקופת השידורים הראשונה==
ביום [[13 במרץ]] [[1940]] פתחה התחנה את שידוריה. ההודעה לציבור על פתיחת התחנה נמסר על גבי העלון המחתרתי "במצור" שהחל לצאת לאור בחודשים הראשונים למלחמה. בעלון זה פורסם גילוי הדעת בנוגע לסיבות להקמת התחנה עקב יחסה הלא הוגן של הצנזורה הבריטית והוא נחתם במילים הבאות:
{{ציטוט|תוכן=השימוש המסולף בצנזורה הממשלתית לצרכי מדיניות אנטי ציונית, אילץ את היהודים להקים תחנת שידור משלהם. היא משמשת את בני הישוב מדן ועד באר שבע מדי יום ביומו, בשעה הקבועה, ללא הפסקה וללא הפרעה. התחנה העברית הזאת תלך ותגביר את קולה. קול ישראל לא ייחנק.}}
את ריכוז חומר השידורים וניסוחו נטל על עצמו איש [[איילת השחר]], דוד כנעני. הוא נעזר בכל מיני אישים מהנהגת היישוב. בין השאר ב[[אליעזר ליבנה]] שהיה מראשי מחלקת ההסברה של ההגנה ובעיקר ב[[ברל כצנלסון]] שהגה את שם התחנה '''"קול ישראל"''' ושניסח את דברי הפתיחה ששודרו בתחנה:
{{ציטוט|תוכן=יישמע ברמה קול ישראל, קול עם קשה עורף, אשר גם מול שלטון תקיף, בוגד ומתכחש, יעמוד על שלו, לא יבגוד ולא יתכחש. רוצים אנו לספר אמיתות אסורות, רוצים אנו ללמד את בני ישראל לעמוד על נפשם, על תקוותם היחידה.}}
===התשתית הטכנית והפעלת התחנה===
לצורך השידור מוקמו שני משדרים, אחד ראשי ואחד חלופי כגיבוי למקרה שאחד מהם יתגלה או יפסיק פעולתו מבחינה טכנית. המשדר הראשי מוקם בבית פיק ב[[רחוב בן יהודה (תל אביב)|רחוב בן יהודה]] 145 (פינת [[רחוב ארלוזורוב (תל אביב)|רחוב ארלוזורוב]]) ב[[תל אביב]]. המשדר החליפי מוקם בדירתה של עובדת הסוכנות [[קלייר אפשטיין]] (לימים, חברת קיבוץ [[עין גב]] ו[[ארכאולוגיה|ארכאולוגית]] ידועה) בבית ברחוב אנגל 8.
התשתית הטכנית להפעלת התחנה נסמכה על [[שירות הקשר]] של [[ההגנה]], שיסודו ביוזמות פרטיות מאמצע [[שנות השלושים]] שעודדו וממונו על ידי ההגנה. פעולותיו הראשונות של שירות הקשר היו מיסוד קשר אלחוטי עם יישובים מרוחקים שהראשונים בהם היו הקשר בין [[מפעל המלח בסדום|סדום]] ל[[ירושלים]], בהמשך הקשר האלחוטי ל[[חניתה]] שעלתה לקרקע בשנת [[1938]] ועד למועד פתיחת שידורי קול ישראל הייתה קיימת כבר רשת ענפה של תקשורת אלחוטית בין יישובים רבים ברחבי הארץ ששימשו לצורכי ביטחון ותקשורת פנימית של ההגנה.
שורה 28:
גם אם איתרו הבריטים את המשדר, הספיק צוות התחנה להתקפל דקות אחדות לפני שהגיעו הבריטים למקום ומיד היה נכנס לפעולה המשדר החלופי. דרך נוספת למניעת תפיסת המשדרים וצוותי השידור על ידי הבריטים, הייתה תחלופה תמידית של השדרנים למניעת זיהוי קולם. כאשר נודע כי אחד השדרנים זוהה ו"נשרף" היה הלה נכנס לתקופת "צינון" ועבודתו בתחנה הופסקה. גם צוותי האבטחה והתצפית הוחלפו כדי למנוע זיהויים. בכרוזים שהופצו לפני השידורים, צוינו מועד השידור והתדר שלו והמאזינים התבקשו להזמין לבתיהם בשעת השידור את מכריהם ואף להציב את [[מקלט רדיו|מקלט הרדיו]] על אדן החלון הפונה לרחוב כדי שתפוצת השידור תהיה מרבית. מוסדות ציבור ועסקים התבקשו גם הם להשמיע את השידור ממקלטי הרדיו שלהם.
בנוסף לדוד כנעני שהיה בעיקר איש הקשר עם ברל כצנלסון ועם אישים אחרים, היה ממונה והאחראי על פעילות התחנה [[משה כרמיל]] (צ'רבינסקי). הקריינים היו [[אהוביה מלכין]] ויהודית פקר (חכלילי) ובעמדת השידור החלופית ישבו בכוננות הטכנאי יהודה שבח והקריינית [[רחל צברי]].
===תוכן השידורים===
שידורי התחנה נפתחו בשריקת השורה "עוד לא אבדה תקוותנו" מתוך [[התקווה]] על ידי הקריין או הטכנאי.{{הערה|{{יוטיוב|in8rsJchYvc|שם=אהוביה מלכין|סוג=ראיון}}}} תכני השידור היו מורכבים ממידע ומדעות שהבריטים לא רצו שיגיעו לאזני הציבור ולא יכול היה להם מקום בתחנת השידור הממלכתית ובעיתונות העברית שעבדה תחת ביקורת הצנזורה. בשידורי קול ישראל דווח על דיונים ב[[הפרלמנט הבריטי|פרלמנט הבריטי]] שנגעו לשאלת ארץ ישראל, על פעולות ההעפלה, על פעולות [[הצבא הבריטי]] נגד היישוב ושודרו קובצי ידיעות על הנעשה בקרב היישוב הערבי שלוקטו על ידי האגף הערבי ב[[המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית|מחלקה המדינית של הסוכנות]]. בנוסף לתוכן חדשותי, שודרו גם קטעי שירה ופרוזה, פרקי [[תנ"ך]], קטעים מ[[ספר המכבים|ספרי המכבים]] וקטעי הגות מכתביהם של [[יוסף טרומפלדור]] ושל [[יוסף חיים ברנר]]. חלק מהקטעים נכתבו גם בסמוך לזמני השידור ואף נכתבו במיוחד להם על ידי אישים כמו [[דוד שמעונוביץ]] ו[[ש. שלום]]. אך בראש ובראשונה שימשה התחנה אמצעי להבאת דעותיהם של ראשי היישוב לאוזני הציבור. לעתים קרובות היו התכנים הללו חתומים בשמות אנונימיים כדי למנוע את זיהויים של כותביהם וכדי לשלול את זיהויים ושיוכם לפעולות התחנה. דברים שכבר פורסמו באמצעי תקשורת חוקיים, צוטטו בשם אומריהם.
זמן קצר לאחר פתיחתה של התחנה החלו בה גם שידורים באנגלית שנועדו לאוזניהם של נציגי השלטון ולמאזינים ברחבי העולם. במקביל שודרה פינה שבועית לנוער.
===סגירת התחנה===
עם החרפת מצב המלחמה ב[[אירופה]] שהתבטא בעיקר בהצטרפותה של [[איטליה]] למלחמה לצידה של [[גרמניה]] ב[[יוני]] [[1940]], הוחלט על ידי הנהגת היישוב למתן את פעולות המחאה נגד הבריטים. במסגרת זו הוחלט גם להפסיק את שידורי תחנת קול ישראל וב-[[11 ביוני]] שודרו דברי פרידה ושידורי התחנה נפסקו. השידור נחתם במילים:
{{ציטוט|תוכן=שעה זו לא שעת ויכוח היא בנינו לבין השלטונות. אנו מפסיקים את הוויכוח, מתוך רצון למסור את כל כוחותינו להגנת המולדת, ומתוך תקווה, כי גם הממונים על הגנת הארץ לא יאלצו את היישוב ואת עם ישראל לחדש את הוויכוח אתם בעצם שעות הסכנה המשותפת. חזק חזק, להגנה ולבטחון!}}
שורה 51:
===שיטת השידורים===
שיטת הפעולה של השידורים הייתה כעת שונה. האמצעים הטכניים לשידור ודרכי הארגון והאבטחה היו יותר יעילים בהשוואה לתקופת השידורים הראשונה בשנת [[1940]]. הוכנו מספר משדרים שבאמצעות כמה שיפורים טכניים, הוכנסו עם כל אביזריהם למזוודה. לרשותו של גליבטר עמדה יחידה מיוחדת של ה[[פלמ"ח]]. הללו היו מקיפים את אתר השידור, מאבטחים אותו ומודיעים למפעילי התחנה על ידי סימנים מיוחדים על התקרבותם של הבריטים. השידורים בוצעו בעיקר בתל אביב. היתרון בכך היה שקל להתנייד בתוך העיר וגם קל להעלם במקרה שהתחנה נחשפת. הוכנה רשת של דירות של חברי הגנה נאמנים והשידור בוצע כל פעם מדירה אחרת. בנוסף הותקנו משדרים קבועים ב[[הרצליה]], ב[[רמת השרון]] וב[[כפר סבא]]. כאשר הייתה סכנה שתחנה בתל אביב עלולה להיחשף, היא הייתה מפסיקה את שידוריה ועוברת לדירה אחרת. בזמן זה הייתה אחת התחנות מחוץ לעיר ממשיכה את השידורים.
===ניסיונות הבריטים לאתר את שידורי התחנה===
שיטת עבודה זו גרמה לבריטים לבלבול ובאותה תקופה הובא לארץ מ[[בריטניה]] מומחה מיוחד, קפטן ליפסטר, שעליו הוטלה המשימה לאתר את התחנה ולחסלה. עד מהרה התגלה דבר הגעתו והוא הפך ליעד למעקב של אנשי [[הש"י]]. בשלב מסוים עלו טכנאי קול ישראל על התדר בו שידר הקפטן את הוראותיו לאנשיו ובהתאם לכך שינו את מיקומם. הגיעו הדברים לידי כך שרכבו של הקפטן נפרץ ונגנבה ממנו מפה שבה סימן את האתרים שעוררו את חשדו כמקומות שמהן שידרה התחנה. סימונים אלה התאימו להפליא למקומות השידור האמיתיים, אך עקב העובדה שהוא חיפש מקומות עם אנטנות גבוהות ולא חשד בכך שהשידור מתבצע מתוך מכשירים שמוטמנים במזוודות, לא עלה בידו לאתר את המשדרים. אנשי קול ישראל העלו רעיון להטמין לו מלכודת על ידי הקמת תחנת ממסר שתשדר מתוך פרדס מבודד ושם ימוקש המשדר, אך ביצוע הרעיון לא אושר על ידי פיקוד ההגנה. כמו בתקופת השידורים הראשונה גם עתה בוצעה תחלופה לכוחות האבטחה והתצפית של הפלמ"ח. לעתים שותפו בכך חברות הפלמ"ח כדי לא לעורר את חשדם של אנשי הבולשת. חברי וחברות פלמ"ח הקיפו את אתרי השידור תוך כדי שהם מעמידים פני זוגות אוהבים.{{הערה|שם=הון}} אחד האתרים שהיו חביבים על צוותי השידור היה בדירה ברחוב סמולנסקין 5 בתל אביב. כבישי העיר לא היו מפותחים אז והגישה למקום לרכבי הבולשת הייתה קשה. אך עד מהרה התברר כי הבריטים עלו על השידורים מאתר זה והוקמה תחנה נוספת ב[[קיבוץ]] [[גבעת השלושה]]. השידור היה מתחיל בתל אביב ובשלב מסוים, כאשר הכריז הקריין את המשפט "הנכם מאזינים לקול ישראל", היה הקריין בגבעת השלושה ממשיך אותו והתחנה בתל אביב מיד הפסיקה את שידוריה ואנשיה היו מסתלקים מהמקום עם ציוד השידור.{{הערה|שם=הון}} כשהתברר שהבריטים גילו זאת ונערכו בקיבוץ חיפושים מדוקדקים כולל חיפוש באמצעות מטוסים, הועבר המשדר ל[[גבעת ברנר]]. התברר כי יתרונותיה של סביבה עירונית עולים לאין ערוך על סביבה כפרית שבה היה קל יותר לבריטים לגלות את מיקום המשדרים, ובשלב זה חזרו לשדר בשיטת השידור שנדד מדירה לדירה בתל אביב. בשלב מסוים התייאשו הבריטים מלאתר את התחנה והחלו בפעולות לשיבוש שידוריה. דבר זה אילץ את אנשי קול ישראל להחליף תדרים תוך כדי השידור.
===תכני השידור===
כמו בתקופת השידורים הראשונה ב-1940 עסקו השידורים בתכנים שלא יכלו להתפרסם בעיתונות הכתובה ובוודאי לא להיות משודרים בתחנת קול ירושלים הממלכתית. השידורים כללו דיווחים על פעולות המאבק וההעפלה ותגובות לפעולות הבריטים. לאחר [[אוגוסט]] [[1946]], כאשר פורקה תנועת המרי העברי, עסקו השידורים גם במאבק של ההגנה בארגוני הפורשים (האצ"ל והלח"י).
===תחנות שידור ברחבי הארץ===
במקביל לפעולתו של קול ישראל, שהתרכזה בעיקר בתל אביב ובסביבותיה, פעלו גם תחנות שידור מקומיות במקומות שונים בארץ על בסיס משדרים של שירות הקשר של ההגנה. ב[[חיפה]] פעלה ברחוב נורדאו 27 ב[[הדר הכרמל]], בדירתו של ד"ר פרגר, תחנת "קול חיפה" שלקחה חלק בארגון המפגינים בעיר בעת גירושי מעפילים מן הנמל. האחראי על התחנה היה [[אפרים שמואלי]] שהיה פעיל בהגנה בחיפה. בתקופת [[מלחמת העצמאות]] פעלו גם תחנות ב[[ירושלים]] (שם שידרה התחנה מ[[בית החלוצות]]) וב[[איילת השחר]]. הכינוי של התחנה היה '''"תלם שמיר בועז"''' על פי ראשי התיבות ב[[אלפבית צלילי]] של '''"תחנת שידור במחתרת"'''.
===המעבר לקול ישראל הרשמי===
במסגרת ההכנות לטקס [[הכרזת העצמאות]] ב-[[14 במאי]] [[1948]] הותקנה תחנת שידור שעתה כבר לא הייתה מחתרתית. שידוריה נפתחו בטקס ההכרזה על ידי הקרינים מרדכי זלוטניק (אבידע) וריטה פרסיץ במילים: "האזינו לקול ישראל! תחנת השידור של מדינת ישראל!" המשדרים מוקמו ב"[[גבעת קוזלובסקי]]" ב[[גבעתיים]] ותורני האנטנות הובאו ממחנה צבאי בריטי נטוש ליד [[רמלה]]. משדרים אלו שימשו את [[קול ישראל]], תחנת הרדיו הממלכתית של [[מדינת ישראל]] עד [[מרץ]] [[1950]].
==ראו גם==
| |||