ברי ושמא – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
|||
שורה 3:
טענת 'ברי' היא טענה שהתובע מציג ללא שיש לו ספק בהּ (ראובן [[הלוואה|לווה]] ממני 100 שקלים ולא החזירם). טענת 'שמא' היא טענה של הנתבע והיא מעלה ספק בטענת התובע (אני לא זוכר אם לוויתי משמעון).
==ברי ושמא מול [[המוציא מחבירו עליו הראיה]]==
בכמה מקומות ב[[תלמוד]] {{הערה|ראה לדוגמא [[S:כתובות יב ב|מסכת כתובות יב:]]}} מובאת מחלוקת בין [[רב יהודה]] ו[[רב הונא]] ל[[רב נחמן]] ו[[רבי יוחנן]], האם טענה של ברי מול טענת שמא מספיקה כדי להוציא ממון מאדם אחר, בניגוד לכלל המפורסם [[המוציא מחברו עליו הראיה]]. רב יהודה ורב הונא מחייבים, בעוד רב נחמן ורבי יוחנן פוטרים.
ל[[הלכה]], מבדילים בין מקרה בו הנתבע מסופק אם החיוב הכספי היה קיים אי־פעם לבין מקרה בו הנתבע מודה בחיוב אך מסופק אם כבר שילם. במקרה הראשון, נפסק בגמרא ש"ברי ושמא לאו ברי עדיף", כלומר - אי אפשר להוציא כסף מאדם שאינו בטוח באשמתו רק על סמך העובדה שהתובע בטוח שכך היו הדברים. לדוגמה, כאשר אדם תובע מחברו סכום כסף וחברו אומר שאינו יודע אם חייב, על פי הכלל "ברי ושמא לאו ברי עדיף" הדין הוא שהנתבע פטור מלשלם עד שיביא התובע הוכחה לדבריו. במקרה השני, לעומת זאת, המשפט העברי קובע ש"ברי ושמא - ברי עדיף" והנתבע חייב לשלם. לדוגמה, כאשר שמעון מודה שהוא אכן היה חייב לראובן פיצויים, אך אינו בטוח אם שילם אותם.
| |||