הליכה לקנוסה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגית: חשד למילים בעייתיות
מ שוחזר מעריכות של 109.65.105.101 (שיחה) לעריכה האחרונה של רחל1
שורה 4:
'''הליכה לקנוסה''' הוא ביטוי שמשמעותו מחילה של אדם על כבודו, או כניעתו ללחצים שהופעלו עליו, והסכמתו להשפיל עצמו, תוך חזרה בו מהצהרותיו והחלטותיו הקודמות, כדי להחזיר את התמיכה בו.
 
מקור הביטוי הוא בבקשת ה[[סליחה]] והמחילה של המלך [[היינריך הרביעי]] בשנת [[1077]], בפני ה[[אפיפיור]] [[גרגוריוס השביעי]], ב[[טירת קנוסה]] שהייתה מבוצרת ובנויה על סלע קנוסה, ומקום משכנה של דוכסית [[טוסקנה]]. הטירה נמצאת במחוז [[רג'ו אמיליה]], בצפון חבל [[טוסקנה]], לרגלי הרי ה[[אפנינים]], ופרסומה בא לה מהאירוע המפורסם.
ויקיפדיה שולט!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אוווווווווו יהההה אוווווו יהההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!==מלחמת האינבסטיטורה - מאורע ההליכה לקנוסה - תקרית קנוסה ==
 
ויקיפדיה שולט!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אוווווווווו יהההה אוווווו יהההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!==מלחמת האינבסטיטורה - מאורע ההליכה לקנוסה - תקרית קנוסה ==
בתקופה שקדמה לאירוע הנדון היה עימות מתמשך בין מלכי [[הקיסרות הרומית הקדושה]] לבין ה[[אפיפיור|אפיפיורים]] באשר לזכות למנות אנשי דת לכהונות כנסייתיות, זכות שהקנתה עוצמה רבה ונקראה גם '''אינבסטיטורה'''.
 
שורה 11 ⟵ 13:
בשנת [[1059]] התכנסו ראשי הכנסייה ובראשם הילדבראנד. ההחלטה המרכזית שהתקבלה הייתה להקים [[קונקלווה|קולגיום של קארדינלים]], מועצה שתחליט מי יעלה לכס האפיפיור, ובכך להוציא את הסמכות הזו מהקיסר. מועצה זו, בשינויים קלים היא אשר בוחרת עד היום את האפיפיור, בישיבה ממושכת ובסופה מעלים עשן לבן מארובת כנסיית [[בזיליקת פטרוס הקדוש|פטרוס הקדוש]] ב[[ותיקן|וותיקן]] כאות להכרעה בבחירת מועמד לכס.
 
בשנת [[1073]] עלה הילדבראיש נדהילדבראנד לכס האפיפיור ונקרא מאז [[גריגוריוס השביעי]]. האפיפיור ביקש לערוך רפורמה ([[הרפורמה הגרגוריאנית]]) שתעמיד את סמכות האפיפיור מעל לזו של הקיסר בהיבטי מינוי והדחת [[בישוף|בישופים]]. כבר בעלייתו לתפקידו הרם החל להתקין תקנות שפגעו בזכויות האינבסטיטורה של הקיסר וב-[[1075]] חיבר מסמך בשם "דיקטטוס פפה" ([[התכתיב האפיפיורי]]). סעיף 12 בדיקטט קובע ש"מותר לו (לאפיפיור) להדיח קיסרים". הקיסר באותה עת היה [[היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|היינריך הרביעי]], אשר לא ראה בעין יפה את התנהלותו העוינת של האפיפיור. אנשי הכנסייה מלאו תפקידים רבים שאינם דתיים, והקיסר לא יכול להרשות לעצמו להפקיד תחומים הנוגעים לגביית מיסים והקצאת קרקעות בידי אנשים שאינם אנשי אמונו, ואף נבחרו על ידי יריבו האפיפיור.
 
היינריך הרביעי הגיב לפרסום המסמך בכינוס [[סינוד]] ב[[וורמס]] בו הדיחו 24 בישופים גרמניים ושני בישופים איטלקיים את האפיפיור. בתגובה, [[נידוי (נצרות)|נידה]] האפיפיור את היינריך ב־[[22 בפברואר]] [[1076]], ושחרר את הוואסאלים שלו מחובת הנאמנות כלפיו. בכירי הוואסאלים הודיעו שאם לא יימצא פתרון לסכסוך, ייאלצו לבחור קיסר אחר. גם הבישופים שנבחרו על ידי היינריך החלו להסס באשר להמשך התמיכה בו. ערעור על סמכות האפיפיור לא היה דבר של מה בכך באירופה הנוצרית האדוקה.