תאגיד מים וביוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
האוגד אמור להתאים לשם שלפניו
שורה 26:
 
== ביקורות והנסיונות לשנות את מבנה תאגידי המים ==
רשות המים אשר הובילה את המהלך טוענת כי במסגרת הרפורמה, לאור הניהול המקצועי של התאגידים, שוקמו תשתיות מים וביוב רבות, הושקעו כספים רבים בבינוי תשתיות חדשות, שופרה הגבייה באופן מהותי וצומצמו אובדני המים באופן ניכר. מטרת חוק תאגידי המים לא הייתה הפרטה, אלא הפרדת משק המים מהפעילות המוניציפלית השוטפת והעברת האחריות לתפעולו התקין לידי חברות ציבוריות, שחרף המעטה "הפרטית" שהקנה החוק לתאגידי המים, אין לזהות בחוק (על הוראותיו) כוונה כלשהי להפריט את משק המים ולהעבירו לידיים פרטיות – נהפוך הוא, הוראות החוק מגבילות עד מאוד את היכולת להעברת השליטה בתאגידי המים לידי חברות פרטיות - חוק תאגידי המים מכונן מערכת רגולציה מוקפדת על כל מרכיבי התאגיד (הקמתו, היקף פעילותו, הרכב מוסדותיו, התקשרויותיו עם הרשות המקומית, הקמת חברות בד, סוגי השירותים ונורמות השירות שיספק, מחירי ותעריפי השירותים. לצורך מטרה זו כוננו גופים כגון: הממונה על תאגידי המים והרשות הממשלתית למים וביוב שתפקידם לתפקד כמנגנוני רגולציה שמטרתם לאזן בין הרצון ליהנות מיתרונותיו ויכולותיו של המגזר הפרטי, ובין היכולת לבקר ולפקח על התנהלותם של משקי המים והביוב ולוודא את איכותם, רמתם וניהולם לטובת הציבור. 
 
מאז שהציעו ב[[משרד האוצר]] להקים את תאגידי המים הפגינו הרשויות המקומיות התנגדות נחרצת להקמתם ומשום כך דחו את הקמתם לאורך שנים. לאחר שהוקמו טענו כי הקמת התאגידים גרמה לייקור תעריפי המים בצורה ניכרת ובלתי סבירה, לא רק בשל העובדה שמאז הקמת התאגידים החלו הצרכנים הביתיים לשלם מע"מ על חשבונות המים, אלא גם עקב ניהול לא נכון ומשכורות גבוהות לעובדי התאגיד. ביקורת זו המוטחת מצד הרשויות המקומיות כלפי הקמת התאגידים, בשל "החשש" לפגיעה באינטרס הציבורי עקב תהליך ההפרטה, אינה במקומה - זאת מאחר הרשויות המקומיות כשלו בטיפוח-פיתוח-שימור משק המים הציבורי לטובת האינטרס של הציבור, שהצריך בסופו של דבר לאמץ פתרון (דרסטי) של הפקעת האחריות על משק המים והעברתו לידי שליטתם של התאגידים. מכאן שהביקורת מצד העיריות על הקמת התאגידים נובעת מהפקעת האחריות על משק המים העירוני ואובדן ההכנסות ממכירת מים לטובת חברה שאיננה עירונית וללא נציגות עירונית (תאגידי המים אמנם נמצאים כיום בשליטה מלאה של העיריות אך החוק מכשיר את הקרקע להפרטתם, בכפוף לאישור מועצת העיר, שר האוצר וועדת שרים לענייני הפרטה).
 
התנגדות נוספת היא על עצם הפקעת האחריות על משק המים העירוני והגורם לאובדן הכנסות ממכירת מים לרשות המקומית, לטובת חברה שאיננה עירונית, ללא נציגות עירונית.
אם לא די בכך, תאגידי המים אמנם נמצאים כיום בשליטה מלאה של העיריות אך החוק מכשיר את הקרקע להפרטתם, בכפוף לאישור מועצת העיר, שר האוצר וועדת שרים לענייני הפרטה.
 
כתוצאה מהמאבק הממושך של הרשויות המקומיות החליטה הממשלה בשנת 2011 להקים ועדה בראשות הממונה על התקציבים במשרד האוצר, ד"ר אודי ניסן, הוועדה קבעה כי יש לאפשר לרשויות יוכלו להיות שותפות בניהול משקי המים שבשטחן ואף להשתמש בתקציבים העודפים. הממשלה קיבלה את המלצות הוועדה אך אלה טרם מומשו.