פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
סקריפט החלפות (הייתה, ניצחו, פורייה, להיבחר, כישלון)
| הערה3 = [[יוליוס קיסר]]
}}
'''הטריאומווירט הראשון''' הוא השם המודרני לברית [[פוליטיקה|פוליטית]] לא רשמית (אמיקיטיה בלטינית: amicitia){{הערה|כלומר, הברית לא קיבלה אישרוראשרור חוקי בדומה ל[[הטריאומווירט השני|טריאומווירט השני]], אלא הייתה איחוד כוחות פוליטיים בין חבריה}} בין [[יוליוס קיסר]], [[קראסוס]], ו[[פומפיוס הגדול]] שהתקיים בשנים [[60 לפנה"ס]] עד [[53 לפנה"ס]].
 
הטריאומווירט ניהל את [[רומא]] מאחורי הקלעים, תוך כדי שהם מסלקים את יריביהם הפוליטיים מרומא. במסגרת ברית בלתי רשמית זו ביקשו שני השותפים הבכירים: קראסוס ופומפיוס להשתמש בשירותיו של יוליוס קיסר, שהיה בהתחלה השותף הזוטר, לקידום האינטרסים הפוליטיים שלהם.{{הערה|G. R. Stanton and B. A. Marshall p. 205}} השלושה סיכמו כי כספו של קראסוס והשפעתו של פומפיוס יעזרו לקיסר להבחרלהיבחר למשרת ה[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]], והוא יקדם את ענייניהם של שותפיו במסגרת משרתו. על מנת לחתום את הברית השיא קיסר את ביתו היחידה, יוליה, לפומפיוס.
 
לאחר מות אשתו של פומפיוס בשנת 54 לפנה"ס ונפילתו של קראסוס ב[[קרב חרן]] בשנת 53 לפנה"ס, חדל הטריאומווירט מלהתקיים. המתח בין קיסר לסנאט הביא בסופו של דבר לפרוץ [[מלחמת אזרחים של יוליוס קיסר|מלחמת האזרחים]] בשנת [[49 לפנה"ס]] שבסופה ביסס קיסר את שלטונו האוטקרטי ברומא כ[[דיקטטור]].
==רקע==
[[קובץ:Sulla Glyptothek Munich 309.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[לוקיוס קורנליוס סולה]], המצביא הראשון שעלה עם צבא על רומא עצמה וריסק בכך את הסמכות המוסרית של המוסדות הפוליטיים הרומיים|ממוזער]]
הפוליטיקה ב[[רפובליקה הרומית המאוחרת]]{{הערה|תקופת הרפובליקה המאוחרת מתוארכת ל-133 - 44 או 27 לפנה"ס}} התאפיינה בקיטוב רב בין שתי סיעות: ה[[פופולארים]] שביקשו להעניק כחכוח רב יותר לאסיפות הדמוקרטיות וה[[אופטימאטים]] שביקשו לרכז את הכחהכוח בידיו של ה[[הסנאט הרומי|סנאט]]. לא אחת גלש המאבק הפוליטי לתגרות רחוב ואפילו למלחמות אזרחים עקובות מדם. הפוליטיקה הרומית סבלה גם מרמת שחיתות גבוהה ביותר. השחיתות באה לידי ביטוי בשני אופנים: הן כתשלום פיזי לבוחרים פוטנציאליים והן בהענקת הטבות כלליות לפשוטי העם בדמות הענקת מזון במחיר מוזל או אפילו בחינם וסיפוק שעשועים בדמות משחקים [[גלדיאטור]]יים.
 
יתרה מכך, [[הצבא הרומי]] עבר רפורמה מקיפה בעת כהונתו של [[גאיוס מאריוס]] בתפקיד הקונסול ([[107 לפנה"ס]]). לפני הרפורמה, החיילים גיוסו מקרב אזרחים בעלי רכוש, ואחריה כל אחד יכול היה להתגייס לצבא ואף לקבל שכר עבור שירותו. השכר ב[[הצבא הרומי בתקופת הרפובליקה המאוחרת|צבא הרומי בתקופת הרפובליקה המאוחרת]] לא היה גבוה במיוחד והיה דומה לשכרו של פועל לא מקצועי. עיקר הממון שצברו החיילים הגיע לא משכר שקיבלו על שירותם, אלא משני מקורות אחרים: ביזה וקבלת קרקעות בתום השירות. את הקרקעות היו מקבלים בעזרת מצביאם שהיה דואג להם לאחר תום תקופת השירות.
 
[[לוקיוס קורנליוס סולה]] היה המצביא הראשון שעלה על רומא בראש חייליו ופתח במלחמת אזרחים עקובה מדם. התנהלותו הכוחנית, תוך רמיסת כל חוקי המשחק הפוליטי ברומא נתנו דוגמה לכל הבאים אחריו. סולה היה אמנם מראשי הסיעה האופטימטית, וביצע רפורמות חשובות בממשל הרומי שתפקידן היה חיזוק הסנאט על חשבון הגורמים האחרים בממשל הרומי ובמיוחד החלשת הכחהכוח של [[טריבון הפלבס|טריבוני הפלבס]]. סולה לא רק העביר רפורמות בממשל, אלא גם טבח בפופולארים רבים ואחרים ששרדו ירדו מנכסיהם. הרפורמות של סולה רוקנו מתוכנן בשנת 70 לפנה"ס, בזמן הקונסולט המשותף של פומפיוס וקראסוס.
 
הסנאט הורכב בתקופה זו בעיקר מהאופטימטים השמרנים{{הערה|Tatum p 191}} (היות שמרבית הפופולארים חוסלו בתקופתו של סולה) ניסה בכל מאודו לשמור על כוחו וחשש יותר מכל מעלייתו של מצביא חדש שיעלה בראש צבאו על רומא ויאחד את המוני העם בכוח הכריזמה האישית שלו.{{הערה|Tatum p 191}} על רקע זה התנגד בתוקף למצביאים בולטים דוגמת פומפיוס ששב ממסע מלחמה מוצלח במזרח.
 
למרות המאבק בין הפופולארים לאופטימאטים, לא מדובר במפלגות מוגדרות או אפילו קבוצות מובחנות באופן חד משמעי. הבחירות בפוליטיקה הרומית היו אישיות. יתרה מכך, חרף הניגוד בין הצדדים, גם האופטימאטים וגם הפופולארים השתייכו לאותו חוג חברתי. שני הצדדים הגיעו מהאריסטוקרטיה, אם כי מרבית האופטימאטים היו לרוב מקרב האריסטוקרטיה הוותיקה ואילו רבים מקרב הפופולארים היו חדשים בקבוצה החברתית הבכירה של רומא. לא רק ששני הצדדים הגיעו מאותה שכבה חברתית, גבולת הגזרה בין שני המחנות לא היו מוגדרים באופן חש משמעי וברור. בטווח שבין הקצוות הקיצוניים של שני הצדדים ניצבו אריסטוקרטים רבים שפעם הלכו אחרי הפופולארים ופעם אחרי האופטימאטים.
 
בעשור שקדם לכינון הטריאומווירט הייתה הפוליטיקה הרומית שרויה במאבקים קשים. [[לוקיוס סרגיוס קטילינה]] (Lucius Sergius Catilina) נתפס ב[[קשר קטילינה|קשירת קשר]] (63 לפנה"ס) להפלת המשטר הרפובליקני וכינון שלטון יחיד ברומי. הקונסול קיקרו חשף את הקנוניה ועמד בראש המקטרגים שדרשו פעולה תקיפה נגד קטילינה. תכוצאה מחשיפת הקשר, הוציא קיקרו את קטילינה וחלק מהקושרים האחרים להורג ללא משפט.
===גנאיוס פומפיוס מגנוס===
{{הפניה לערך מורחב|גנאיוס פומפיוס מגנוס}}
'''גנאיוס פומפיוס מגנוס''' (המכונה לרוב פומפיוס הגדול; ב[[לטינית]]: Gnaeus Pompeius Magnus) היה הגנרל החשוב ביותר ברפובליקה בסוף שנות ה-60.{{הערה|Mommsen p 107}} הוא שב הביתה בשנת [[62 לפנה"ס]] ממסעותיו במזרח, במהלכןשבמהלכם הדביר את [[שודדי הים הקיליקיים]], השלים את [[מלחמת מיטרידטס השלישית]], חיסל באופן סופי את [[האימפריה הסלאוקית]] והפך את [[ממלכת החשמונאים]] ל[[מדינת חסות]] של רומא. פומפיוס ערך [[טריומף (מצעד ניצחון)|טריומף]] ענק שנמשך יומיים מ-[[28 בספטמבר]] עד [[29 בספטמבר]] לכבוד ניצחונותיו והיה בשיא תהילתו הציבורית.
 
כעת ניצבו בפניו שתי משימות. הראשונה: העברתו של חוק שיעניק [[קרקע]] חקלאית לחייליו המשוחררים הן ממערכותיו בספרד נגד [[קווינטוס סרטוריוס]] והן למשוחרריו ממערכה במזרח. פומפיוס הצליח להעביר חוק שהעניק קרקע לחייליו ששירתו תחת פיקודו ב[[היספניה]], אך הסנאט לא סיפק את המשאבים הדרושים והחוק נותר אות מתה, במיוחד שרבים מהם התגייסו מחדש כדי לשרת תחת פיקודו במערכה נגד שודדי הים ונגד מיטרידטס.{{הערה|R. E. Smith, p 84}} השנייה: אישרוראשרור בדיעבד של הסדריו במזרח. פומפיוס ערך את הסדריו ללא קבלת אישור מוקדם מהסנאט וכעת ביקש אישור בדיעבד לפעולותיו. ה[[אופטימאטים]] ובראשם [[קאטו הצעיר]] התנגדו לכך בתוקף. הם ניסו כל שיטה כדי למנוע ממנו את אישרוראשרור תקנותיו כמו הדרישה לדון בכל תקנה ותקנה בנפרד מה שהיה גורם להתמשכות אינסופית של הדיון.
 
פומפיוס יכולה היה לפנות אל המוני העם ולעורר מהומות, על בסיס אהדה הציבורית שזכה לה או גרוע מכך לעלות בראש חייליו על רומא עצמה ולכונן הסדר שהיה נוח לו כמו שעשה [[לוקיוס קורנליוס סולה]] כ-20 שנים לפני כן. פומפיוס לא עשה לא את זה ולא את זה, אלא ביקש למצוא חלופה חוקית לפעולותיו.{{הערה|Erich S Gruen, p 87}}{{הערה|Robin Seagar p 75}}
פומפיוס קיווה להשיג זאת במהלך שנת 61 לפנה"ס. הקונסולים של השנה היו [[מרקוס ולריוס מסאלה ניגר]] (Marcus Valerius Messalla Niger) ו[[מרקוס פופיוס פיסו פרוגי קלפורנינאנוס|פיסו]] (Marcus Pupius Piso Frugi Calpurnianus), שהיה ה[[לגאטוס]] שלו והיה נאמן לו, אך דבר לא נעשה, בעיקר כי פיסו היה עסוק עם משפטו של [[פובליוס קלודיוס פולכר]]. פומפיוס ניסה בכל כוחו לתמוך בלגאטוס אחר, [[לוקיוס אפרניוס (קונסול)|לוקיוס אפרניוס]] (Lucius Afranius) אך אפרניוס היה פוליטיקאי כושל ואילו בן זוגו לקונסולט, [[קווינטוס קייקיליוס מטלוס קלר]] (Quintus Caecilius Metellus Celer) היה עוין לפומפיוס אחרי שפומפיוס התגרש מאשתו מוקיה טרטיה (Mucia Tertia) כדי להיות פנוי לזוגיות רווחית יותר עם אחיינתו של קאטו הצעיר כדי להתקרב לאופטימאטים.
 
קאטו דחה אותו ובסוף פומפיוס קלקל את יחסיו עם משפחתה של מוקיה טרטיה ולא השיג דבר בתמורה. מורקיה טרטיה הייתה בת דודתו של קלר והוא נטר טינה לפומפיוס בגלל גירושיו מבת דודתו ללא סיבה מוצדקת. בנוסף לכך, קמה אופוזיציה חריפה מאוד להצעת החוק האגררית מצדם של קאטו הצעיר ו[[לוקולוס]] שנטר טינה לפומפיוס כי פומפיוס החליף אותו בפיקוד הצבא הרומי במלחמת מיטרידטס השלישית ולוקולוס חש שנצחונושניצחונו נגנב ממנו על ידי פומפיוס שרק קצר את פירות עמלו.{{הערה|Robin Seagar, p 81}}
 
===מרקוס ליקיניוס קראסוס===
'''מרקוס ליקיניוס קראסוס''' (בלטינית: Marcus Licinius Crassus), היה המבוגר מבין השלושה. הוא צבר הון עצום בעת מלחמות האזרחים של סולה ונהג לממן פוליטיקאים שונים כצורת השקעה פוליטית, אפילו ללא רווח מידי. כך למשל תמך כספית בקיסר ואף ערב לחובותיו. בגלל בצע אישי וקשריו עם הפובליקנים (גובי מסים) תמך קראסוס באמצע שנות ה-60 בהפיכת מצרים לפרובינקיה רומית וכן תמך בהענקת [[אזרחות רומית]] לתושבי [[גאליה קיסאלפינה]]. כל אחת מההחלטות האלה הייתה צפויה להביא לו תועלת רבה - בין אם כלכלית ובין אם פוליטית. אם תושביה גאליה קיסאלפינה היו מקבלים אזרחות, היו חייבים לו וכך היה זוכה בכוח פוליטי רב.
 
קראסוס תמך לא רק בפוליטיקאים, אלא גם באנשי עסקים פרטיים. כך למשל תמך ב[[פובליקנים]] (גובי מסים) נשלחושנשלחו לפרובנקיות המזרחיות אחרי סיום מלחמות מיטרידטס. אלה קיוו להתעשר, אך מצאו ארץ מודלדלתמדולדלת שחרבה במלחמות הרבות והתקשו לעמוד בתשלומים לאוצר הרומי. קראסוס ניסה לסייע להם בסנאט, אך נתקל בהתנגדות.
 
קראסוס אהב לעמוד מאחורי הקלעים וחיפש לעצמו שותף זוטר נאמן שהיה יכול לקדם את ענייניו השונים. קיסר היה פוליטיקאי רעב ונמרץ שהיה בתחילת הקריירה הפוליטית שלו ולכן היה מועמד טוב מבחינתו של קראסוס. קראסוס אכן תמך בו במערכות בחירות קודמות וכעת הסכים להדק את שיתוף הפעולה ביניהם.
===גאיוס יוליוס קיסר===
{{הפניה לערך מורחב|יוליוס קיסר}}
'''גאיוס יוליוס קיסר''' (בלטינית: Gaius Iulius Caesar) היה פוליטקאי רומאי שכוכבו היה בעלייה. הוא סיים בהצלחה רבה את תפקידו כנציב [[היספניה בייטיקה]] וחזר בקיץ 60 לפנה"ס לרומא ולטש עינייועיניו על כהונת הקונסול היוקרתית. יחד עם זאת, תהילתו הצבאית לא הגיעה בשלב זה של הקריירה שלו לתהילתו של פומפיוס. יתרה מכך, בדומה לפומפיוס, קיסר היה ממוצא צנוע יחסית. אמנם משפחתו הייתה בעלת שורשים [[פטריקים|פטריקיים]], אך לא בלטה בימי הרפובליקה. גרוע מכך, [[גאיוס מאריוס]] שהיה בעלה של דודתו מצד אביו היה מנהיג הסיעה הפופולארית והפסיד באופן מזהיר לסולה ב[[מלחמת האזרחים הראשונה של סולה|מלחמת אזרחים]] בין האופטימאטים לפופולארים ויחסיו של יוליוס קיסר עם האופטימאטים היו מתוחים.{{הערה|Tatum p 193}}
 
כעת ניצב יוליוס קיסר בפני אתגר חדש - בחירות למשרת הקונסול של שנת 59 לפנה"ס. אילו היה רץ לבד, היה מתקשה להשיג את מבוקשו. ממונו נשחק במערכות בחירות קודמות ותהילתו לא הייתה גדולה די הצורך כדי לצבור אהדה ציבורית מספקת. יוליוס קיסר היה זקוק לשותפים בעלי עצמה פוליטית רבה שהיו יכולים לסייע בהזנקת הקריירה הפוליטית שלו קדימה.
| הערה2 = [[קאטו הצעיר]]
}}
הטריאומווירט הראשון היה ברית פוליטית בין שותפים לא צפויים. מצד אחד, קראסוס ופמפיוס שהיה שותפיו הנאמנים של סולה ב[[מלחמת האזרחים הראשונה של סולה|מלחמת האזרחים הראשונה]] וה[[מלחמת האזרחים השנייה של סולה|שנייה]]. מבחינה זו היו שותפים לסיעה האופטימאטית, שסוללה היה מראשיה בשנות ה-80 ותחילת ה-70. שניהם הרוויחו הון פוליטי וכספי עצום מההסדר שכונן סולה. למרות שיתוף הפעולה המוקדם עם סולה היו יריבים מרים.{{הערה|שצמן, עמ' 437}} מצד שני יוליוס קיסר, פטריקי ממשפחה עתיקת יומין עם ייחוס שהגיע לראשית ימיה של רומא, אך לא בלטה בהשיגיהבהישגיה הפוליטיים. יוליוס קיסר היה קרוב משפחתו של מאריוס, יריבו המר של סולה ומראשי הסיעה הפופולארית.
 
קיסר היה הצד החלש בתחילת השותפות הזאת.{{הערה|G. R. Stanton and B. A. Marshall p. 209}} הוא זה שגם הרוויח את מירב ההון הפוליטי כתוצאה מכך. פומפיוס זכה כבר לשלושה טריומפים (אפילו אחד היה אירוע נדיר) וכיהן כבר כקונסול. גם קראסוס כיהן כקונסול והיה יכול בנקל לתמוך במועמד אחר. קיסר לעומתם הצליח בקושי רב להבחרלהיבחר רק לכוהנת הפראיטור, והיה זקוק מאוד לשותפים חזקים שהיו יכולים לתמוך בו, במיוחד נוכח מצבו הכלכלי הקשה (מסעי בחירות היו עסק יקר מאוד ובמיוחד חלוקת השוחד לבוחרים). לא מפתיע אם כך שדווקא קיסר יזם את הפניה לשני שותפיו הבכירים ודאג להשכין שלום ביניהם.{{הערה|דעה זו מקובלת מאוד ראו לדוגמה: M. Gelzer, pp 68-9}} יחד עם זאת, שני שותפיו הבכירים היו זקוקים לפוליטיקאי נמרץ שיכול היה לעשות את העבודה, במיוחד נוכח כשלוןכישלון מועמדיהם הקודמים שכשלו בכך לחלוטין. מצד שני היו צריכים פוליטקאיפוליטיקאי שניתן לשלוט בו ולא יקום עליהם. מבחינתם יוליוס קיסר היה בדיוק כזה. בסופו של דבר, התברר כי טעו ויוליוס קיסר היה זה שהפיק את מרב ההון הפוליטי מהברית, כשהוא משתמש בה לקידום מטרותיו הפוליטיות.
 
למרות השאיפות הפוליטיות של חבריה, ברית לא טבעית זו באה לעולם לא כל כך בגלל הדמיון בין חבריה, אלא יותר בגלל ההתנגדות העיקשת של האופטימאטים העקשים שביקשו ליישם את רצונם בכל מחיר.{{הערה|David Shotter, p 63}} אלמלא ההתנגדות העיקשת של האופטימטים לכל פוליטיקאי שאיננו בשר מבשרם, סביר שהברית לא הייתה נוצרת מלכתחילה. כל אחד מחברי הטריאומווירט נתקל בהתנגדות עזה מצד האופטימאטים ולא היה מסוגל להתגבר עליהם לבד, למרות עוצמתו הפוליטית הרבה. מבחינה זו הייתה זו ברית הדחויים בפוליטיקה הרומית ששילבו כוחות כדי להתגבר על ההתנגדות העיקשת של האופטימאטים.
 
[[סווטוניוס]] כותב כי כוחו של הטריאומווירט היה כה גדול עד ששום דבר לא היה נעשה ברפובליקה ללא הסכמתם{{הערה|סווטוניוס, [[חיי שנים-עשר הקיסרים]], קיסר, 19.2 [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Suetonius/12Caesars/Julius*.html קישור לגרסה דיגיטלית]}} אך זאת הגזמה כפי שניתן לראות מתוצאות הבחירות של שנת 56 שבה נבחרו שני קונסולים ([[לוקיוס מארקיוס פיליפוס (קונסול 56 לפנה"ס)|לוקיוס מארקיוס פיליפוס]] ו[[גנאיוס קורנליוס לנטולוס מרקלינוס]]) שהיו עוינים לטריאומווירט.
{{ערך מורחב|ועידת לוקה}}
 
הברית לא הייתה רווחית לכל הצדדים באותה המידה. ההתנגדות של האופטימאטים, שנמנו על המשפחות המבכובדותהמכובדות ביותר ברומא והיו בעלי השפעה פוליטית רבה נתנה את אותותיה. אלימות פיזית ומילולית כוונה נגד הטריאומווירים. יוליוס קיסר לא הושפע מכך באופן ישיר כי הוא היה עסוק במלחמתו בגאליה. קראסוס פעל כהרגלו מאחורי הקלעים ואילו פומפיוס נאלץ לספוג את מלוא הביקורת בעצמו. מעמדו של פומפיוס הלך והתדרדר והרווח שהוא קיבל היה מועט. הוא קיבל כבר את מבוקשו - חייליו קיבלו את קרעותיהם והסדריו במזרח קיבלו תוקף חוקי. כעת הוא רק ספג ביקורת על תמיכתו בקיסר ובפופולארים.
 
קיסר לעומתם היה זקוק מאוד לבעלי ברית. הוא שקע במערכה ארוכה מאוד ב[[מלחמת גאליה|גאליה]] ולמרות שקיבל מינוי לחמש שנים בשנת 59 במסגתבמסגרת לקס ויטיניה, היה חשש מתמיד שישלח מצביא נוסף לאזור והפיקוד יחולק ביניהם או גרוע מכך המינוי לא יאורךיוארך וקיסר יאלץ לחזור לרומא בלי השלמת הכביושהכיבוש ופירות הניצחון ילויפלו בחקו של מצביא אחר, כמו שקרה ללוקולוס. מתנגדיו בסנאט עשו ככל שעלה בידם כדי לאשש את חששותיו של קיסר והוא חש שעליו לחזק את בריתו עם קראסוס ופומפיוס. נסיון למנות אדם אחר לתפקיד מושל גאליה נעשה בשנת 56, כאשר שני הקונסולים של אותה שנה - [[גנאיוס קורנליוס לנטולוס מרקלינוס]] ו[[לוקיוס מארקיוס פיליפוס (קונסול 56 לפנה"ס)|לוקיוס מארקיוס פיליפוס]] - ניסו למנות אדם אחר למושל גאליה טרנסאלפינה.{{הערה|John T. Ramsey, pp. 40-41}}
 
לחיזוק הברית ביו לשותפיו הזמין קיסר הטריאומווירים ל[[ועידת לוקה|לוקה]] בשנת 56 לפנה"ס. במהלך הוועידה הוחלט שפומפיוס וקראסוס ירוצו לכהונת הקונסול בשנת [[55 לפנה"ס]]. אם יצליחו להבחרלהיבחר, סוכם שיתמכו בכך שקיסר יקבל הארכה של חמש שנים לפרו-קונסולאט שלו וישאר בגאליה עד 50 לפנה"ס. קראסוס, ששאף אף הוא למלחמות ולכיבושים, יקבל מינוי לנציב פרובינקיה [[סוריה (פרובינקיה רומית)|סוריה]].
 
===הקונסולט של פומפיוס וקראסוס===
שני חברי הטריאומווירט הבטיחו את ניצחונם בעזרת שוחד ואלימות.{{הערה|121-2 Robin Seagar p}} משימתם הראשונה הייתה טיפול באלימות הגואה, אך הם כשלו בכך. יריבות אלימה בין פוליטיקאים המשיכה והתדרדרה מדי פעם למעשי רצח של ממש. בנוסף, פעלו לקיום הבטחתם לקיסר: הארכת כהונתו כפרו-קונסול בגאליה ותשלום שכר לחייליו שגויסו ללא אישור מוקדם מהסנאט.
 
כמו כן, חילקו ביניהם את המינויים לפרובינקיות בעזרת חוק שהעביר טריבון הפלבס טרבוניוס. קראסוס שהיה רעב לתהילה צבאית פנה לסוריה, שגבלה באימפריה הפרתית וכך הבטיח לעצמו קרקע פוריהפורייה לפעילות צבאית. פומפיוס לעומתו ביקש לעצמו פרובינקיה שקטה יותר ובחר בספרד. הוא שירת כבר בספרד בשנות ה-70 כשנלחם ב[[קווינטוס סרטוריוס]] (Quintus Sertorius) וכעת ביקש ככל הנראה להבטיח לעצמו עורף אסטרטגי בפרובינקיה שרבים מתושביה נמנו על נאמניו.{{הערה|123 Robin Seagar p}} בדומה למינוי של קיסר, גם המינוי שלהם ניתן ל-5 שנים.
 
החוק נתקל בהתנגדות עזה הן בסנאט והן מצד הטריבונים האחרים. קאטו שוב היה מראשי המתנגדים בסנאט, אך ללא הועיל. הטריבונים האחרים שהיו יכולים להטיל וטו הושתקו בכח וכך עבר החוק. כעת פנו השניים לטפל בענייניו של חברם לברית - קיסר. הם דאגו להעביר חוק שהותיר את קיסר בתפקידו לחמש שנים נוספות וכך העניקו לו את הזמן שהיה זקוק לו להשלמת כיבושה של גאליה.
קראסוס קיבל מינוי לנציב [[סוריה (פרובינקיה רומית)|סוריה]] כפי שביקש ופלש לשטחי [[האימפריה הפרתית]] בשנת 54 לפנה"ס. הוא כבש מספר ערים, אך לא התקדם לעומק השטח הפרתי וחזר על עקבותיו, אחרי שהשאיר מספר חילות מצב בערים הכבושות. מסע המלחמה העיקרי תוכנן לשנת 53 לפנה"ס. צבאו של קראסוס ספג מפה מוחצת ב[[קרב חרן]] וכמעט כל הצבא הושמד, ביחד עם קראסוס ובנו, [[פובליוס ליקיניוס קראסוס (בן הטריומוויר)|פובליוס]] שנהרגו בקרב. מותו סיים את הברית המשולשת וקיסר נותר עם שותף אחד בלבד - פומפיוס.
 
מותה של יוליה בשנת 54 לפנה"ס, בתו של יוליוס קיסר ואשתו האהובה של פומפיוס{{הערה|פלוטארכוס, חייו של פומפיוס, 48.5 [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Plutarch/Lives/Pompey*.html קישור לגרסה דיגיטלית] {{אנגלית}}}} פגעה מאוד בברית בין שני האישים. הפרידה לא היתההייתה מידית, אך דבר לא יכול היה למלא את החלל שהותירה יוליה.{{הערה|130 Robin Seagar p}} פומפיוס החל לסגת אט אט מהברית שלו עם קיסר. בשלב מסוים קשר את גורלו עם האופטימאטים שאימצו אותו לחיקם כדי שיהווה משקל נגד לשאיפותיו של קיסר.
 
==יריבות גלויה בין קיסר לפומפיוס ופרוץ מלחמת האזרחים==
 
==השפעת הטריאומווירט על חורבן הרפובליקה הרומית==
נוטים לייחס לכינונו של הטריאומווירט את זרעי החורבן של הרפובליקה הרומית. כך למשל [[גאיוס אסיניוס פוליו]] בחר לפתוח את החיבור שלו אודות חורבן הרפובליקה בשנת 60 לפנה"ס, היא שנת כינון הטריאומווירט. יחד עם זאת, הדבר לא נובע מכוונות מכונני הטריאומווירט. הטריאומווירט לא היה מוסד רשמי של הרפובליקה הרומית (וזה בניגוד ל[[טריאומווירט השני]]) אלא ברית פוליטית זמנית (אמיקיטיה) בין חבריה, דבר שהיה מקובל בפוליטיקה בת הזמן. השלושה ביקשו לאחד את כוחתיהםכוחותיהם כדי להתגבר ביחד על האופוזיציה שניצבה מולם.{{הערה|Erich S Gruen, p 90}}
 
יחד עם זאת למרות העדר הכוונה, פעילות הטריאומווירט אכן פגעה במרקם החיים הפוליטיים ברומא. קיסר ביקש תחילה להעביר את חוקיו בדרך המקובלת, עם ברכת הסנאט. משהדבר לא התאפשר, פנה להמוני העם. פעולותיו של קיסר, אשר נבעו בראש ובראשונה מהתנגדות האופטימטים, היו אחד הגורמים שפגעו ביציבות המשטר הרפובליקני ברומא.{{הערה|Erich S Gruen, p 91}}
==לקריאה נוספת==
===מקורות עתיקים===
* [[אפיאנוס]], רומאיקה, ספר 14 [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Appian/Civil_Wars/2*.html גרסה דיגיטלית של הספר מצוינת כאן כספר שני מתוך סדרת הספרים על מלחמות האזרחים] {{אנגלית}}
* [[סווטוניוס]], [[חיי שנים-עשר הקיסרים]], יצא בשני תרגומים לעברית מאת [[מנחם שטיין (היסטוריון)|מנחם שטיין]] ו[[אלכסנדר שור]]
* [[פלוטארכוס]], [[חיי אישים]], חייהם של קראסוס, יוליוס קיסר ופומפיוס; הספרים תורגמו מספר פעמים לעברית