הבדלים בין גרסאות בדף "אקרוסטיכון במקרא"

מ
בוט החלפות: \1
(עריכה קלה)
מ (בוט החלפות: \1)
 
=== תהלים ===
בספר [[תהלים]] יש שמונה {{הערה| Freedman and Geoghegan, “Psalm 119: The Exaltation of Torah”, p. 1.}} אקרוסטיכונים אלפביתיים. זהו המקור הגדול ביותר לאקרוסטיכונים במקרא. בחלק מהמזמורים האקרוסטיכון הוא מלא, ובחלקם האקרוסטיכון חסר אותיות. האקרוסטיכונים האלפביתיים נבדלים בתדירות החלפת האותיות. בשלושה אקרוסטיכונים מופיעה אות האלפבית בראשית כל פסוק (כ"ה, ל"ד, קמ"ה), בשני אקרוסטיכונים מתחלפת אות לרוב כל שני פסוקים (ט'-י', ל"ז), בשני מזמורים האות מתחלפת בכל צלע (קי"א, קי"ב) ובמזמור אחד מתחלפת האות כל שמונה פסוקים (קי"ט).
 
==== קמ"ה ====
 
==== כ"ה, ל"ד ====
במזמור כ"ה מופיע אקרוסטיכון החסר את האותיות ו' ו-ק' כאשר במקום ה-ק' מופיעה ר' פעמיים ובסופו נוספה האות פ'. במזמור ל"ד מופיע אקרוסטיכון החסר את האות ו' בלבד. בסופו גם כן מופיעה פ'. ע"פ צ'רסקו, המטרה בהוספת ה-פ' בסוף שני מזמורים אלו היא על מנת ליצור אקרוסטיכון של המילה "אלפ" על פני התחלתו אמצעו וסופו של המזמור (פסוקים א', י"א ו-כ"ב בשני המזמורים). אקרוסטיכון משוער זה מסייע להדגיש את אופיים האלפביתי של שני המזמורים והשמטת ה-ו' שומרת על אורך של 22 פסוקים כמספר אותיות האלפבית{{הערה| Ceresko, p. 101.}}. חוקרים אחדים אף הציעו כי השמטתה של ו' דווקא מבוססת על [[צופן אתב"ש|שיטת האתב"ש]], שיטת הצפנה בה האות הראשונה באלפבית מסמלת את האחרונה וכן הלאה (א' ו-ת', ב' ו-ש' ג' ו-ר'...): על פי שיטה זו, ו' היא בת זוגה של פ', והשמטתה מפצה על הכפלת האות פ' באקרוסטיכונים אלה {{הערה| Brug, p. 3.}}.
 
:'''א'''ברכה את יהוה בכל עת תמיד תהלתו בפי{{ש}}
 
==== קי"א, קי"ב ====
שני מזמורים אלו דומים מאוד זה לזה בסגנונם ובמבנם. שניהם כוללים אקרוסטיכון במבנה זהה בו בכל פסוק שתי צלעות, וכל צלע פותחת באות מהאקרוסטיכון. זאת למעט שני הפסוקים האחרונים שבכל אחד מהם 3 צלעות ו-3 אותיות מהאקרוסטיכון{{הערה| דעת מקרא, תהלים וכן: Dahood, Mitchell, Psalms - Anchor Yale Bible, p. 127.}}. מזמור קי"א מתמקד בגדלותו וצדקתו של האל, ואילו מזמור קי"ב מתאר את הצדיק ירא ה' ושכרו {{הערה| Brug, p. 1.}}. בנוסף למבנה האקרוסטיכוני הזהה, ישנם ביטויים דומים או זהים המופיעים בשני המזמורים, כמו "חנון ורחום "(קי"א, ד) ו-"חנון ורחום וצדיק" או "(ו)צדקתו עמדת לעד" (קי"א, ג'- קי"ב, ג' - קי"ב ט'). קווי הדמיון הרבים בין שני המזמורים האלו מביאים את רוב החוקרים להסכים שהם נכתבו על ידי מחבר אחד{{הערה|Dahood, p. 127.}}.
 
==== קי"ט ====
מזמור קי"ט הוא הארוך מכל מזמורי תהלים וארכו 176 פסוקים. הנושא המרכזי במזמור זה הוא שבח התורה {{הערה| Brug, p. 2.}}. הוא מחולק ל- 22 בתים שכל אחד מהם מחזיק שמונה פסוקים המתחילים כולם באות האקרוסטיכון. הדוגמה היחידה במקרא לאקרוסטיכון במבנה דומה שבו חזרה על האותיות נמצאת בפרק ג' באיכה, שבו בכל בית שלושה פסוקים המתחילים באות מהאקרוסטיכון. לעומת זאת במרבית הטקסטים הבבליים הכתובים באקרוסטיכון {{הערה| Soll, “Acrostic”.}} ישנה חלוקה המזכירה את מזמור קי"ט, כלומר: השיר מחולק לבתים ובכל אחד מהם 'אות'{{הערה|הכתב האכדי מבוסס על סימנים שמבטאים הברות מסוימות, והוא אינו אלפביתי. משום כך ראוי לומר שהאקרוסטיכון האכדי מורכב מסימנים ולא מ-"אותיות" - מונח שמתאים יותר לכתב אלפביתי.}} מהאקרוסטיכון פותחת את כל שורות הבית.
 
=== משלי ל"א - "אשת חיל" ===
=== תפקידו של האקרוסטיכון במקרא ===
 
חוקרים העלו כמה השערות לגבי תפקידו של האקרוסטיכון האלפביתי. אפשר שמטרתו של האקרוסטיכון דידקטית, והוא נועד לסייע לקורא המזמור לזכור את תוכנו כדי שיוכל לחזור עליו על פה. השערה זו עשויה להתאים למספר אקרוסטיכונים כגון אלה שבתהלים קי"א - קי"ב. ואולם במקרים אחרים, כדוגמת מזמור קי"ט או איכה ג', אין צורת האקרוסטיכון מקלה על זיכרון היצירה. על פי השערה אחרת, לאקרוסטיכון תפקיד ספרותי: הוא נועד להעניק תחושה של שלימות ליצירה, וליצור את הרושם שהנושא נדון עד תום{{הערה| מליץ, ע"מ 259.}}. מזמור קי"ט משמש דוגמה נאה להצעה זו. חוקרים אחדים שיערו כי מדובר בקישוט אומנותי משוכלל שנועד להקנות לשיר איכויות מיוחדות המבליטות את כשרונו הפואטי של מחבר השירה: אקרוסטיכון אלפביתי מהווה מסגרת מוגבלת ונוקשה, והיכולת לחבר יצירה מוצלחת במגבלות אלה נחשבת לביטוי של כשרון ספרותי מיוחד. עוד הוצע כי עיקר תרומתו של האקרוסטיכון ליצירה היא במישור הוויזואלי, שכן הוא יוצר אפקט ויזואלי הרמוני עבור קורא המעיין בה כשהיא בצורתה הכתובה {{הערה| Brug, p. 4.}}.
 
== קישורים חיצוניים ==