משפט הקופים (מחזה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1-\2\3 ב\4\5, רלוונטי, קריית, דרווין, ברודוויי\1, צ'ארלס, סצנ\1, \1סוכרת\2, ביטחו\1, \1 ב\2\3 \4\5, תשומת לב\1 |
|||
שורה 4:
[http://cjonline.com/stories/030201/wee_inherit.shtml משפט הקופים במחלוקת], The Capital-Journal, 2 במרץ 2001
</ref>
אולם כיום הוא [[אקטואליה|אקטואלי]] מסיבות אחרות. עם עליית הפונדמנטליזם הנוצרי והשפעתו הפוליטית ב[[שנות השמונים]] והאתגר שהוא הציב בפני רעיון [[הפרדת הדת מהמדינה]], בכלל זה לימוד תורת ה[[אבולוציה]] בבתי הספר הציבוריים, המחזה מתייחס לקונפליקט בין האמונה הדתית לבין [[חירות המחשבה]] והוא
<ref>
לינדזי מק'קייב,
שורה 14:
[http://xroads.virginia.edu/~ug97/inherit/l&lnote.html הערת המחזאים בפתיחה למחזה "משפט הקופים"]
</ref>
וישנם מקרים רבים בהם האירועים שונו או הומצאו. לדוגמה דמויותיהם של המטיף ושל בתו הן בדויות, אנשי העיר לא היו עוינים כלפי אלו שהגיע למשפט בדייטון (העיר במדינת טנסי בה התקיים המשפט האמיתי), ובריאן הציע לשלם את הקנס של סקופס אם הוא יורשע. בריאן אכן נפטר זמן קצר מתום המשפט, אולם זה קרה חמישה ימים מאוחר יותר בשנתו, כתוצאה ממחלת ה[[
<ref>
[http://www.highbeam.com/doc/1G2-2692700013.html# "משפט הקופים", מחזאות לסטודנטים], באתר highbeam.com {{כ}} 1 בינואר 1998
שורה 65:
כשהם יוצאים נכנסת רייצ'ל. היא מבקשת ממיקר, שמש בית הדין להוציא את ברטראם קייטס מתא כלאו כדי שהוא ורייצ'ל יוכלו לשוחח. מיקר עושה כן. שיחתם של ברט ורייצ'ל מספרת לקהל למה ברט לימד את תלמידיו אבולוציה. רייצ'ל וברט מאוהבים ומתחבקים. מיקר מגיע בזמן שהם מתחבקים באומרו שהוא מוכרח לטאטא. רייצ'ל עוזבת. מיקר מספר לברט שמתיו האריסון בריידי מגיע לעיירה כדי לעזור לתביעה. מיקר מספר על תקופת היותו איש צעיר, כשראה את מתיו האריסון בריידי במהלך אחד מניסיונות הנפל שלו במירוץ לנשיאות ארצות הברית. עורך דינו של ברט לא נחשף, אולם ברט אומר שהעיתון "בולטימור הראלד" דאג לו לעורך דין. ברט ומיקר יוצאים.
הכומר ג'רמיה בראון נכנס ונואם בפני אנשי העיירה, הווארד ומלינדה. כולם נרגשים משום שמתיו האריסון בריידי מגיע להילסבורו. כשהווארד רואה את העשן מהרכבת שמגיעה, כולם יוצאים. אד הורנבק, כתב העיתון "בולטימור הראלד" נכנס ופותח ב[[מונולוג]] בו הוא מלגלג ב[[סרקזם|סרקסטיות]] על אנשי הילסבורו. הורנבק מוצא קוף שמישהו הביא לעיר ומעמיד פנים שהוא משוחח איתו. הקהל נכנס ביחד עם מתיו האריסון בריידי, גברת בריידי, הכומר בראון וראש העיר. בריידי נושא נאום קצר, שאותו מקבל הקהל בתשואות סוערות. ראש העיר גם נושא נאום קצר, ומעניק לבריידי מינוי של "קולונל כבוד במשמר האזרחי." ראש העיר מציג את בריידי לכומר בראון. נשי אגודת הצדקה פתחו שולחן והכינו מזנון על מדשאת בית המשפט בזמן שבריידי מדבר על איך להיאבק במשפט. בדיוק אז הורנבק מכריז שהסניגור יהיה הנרי דראמונד, אחד מחבריו הוותיקים של בריידי ועורך דין ידוע.
====תמונה ב'====
שורה 121:
====תמונה ב'====
תמונה שנייה מתרחשת יומיים אחר-כך באולם בית המשפט. אחר-הצהרים וחם מאוד.
{{ציטוט|תוכן="למושג טוב אין משמעות בשבילי! לאמת יש משמעות – בתור עיקרון מכוון. אבל אחד מגילויי הטימטום של זמננו הוא התשבץ המוסרי שבתוכו כלאנו את ההתנהגות האנושית: כך שכל פעולה של מישהו נמדדת באופן שרירותי לפי קוי רוחב של "טוב" וקוי אורך של "רע" – והכל בדייקנות של דקות, ושניות ומעלות!!
<ref>
שורה 131:
דראמונד מנסה לקרוא לשלושה מדענים להעיד מטעם הסנגוריה, אבל השופט פוטר את שאלותיו. דראמונד שואל אם השופט יתיר עדויות על ה[[תנ"ך]] והשופט נאות לכך. דראמונד קורא לבריידי לעלות לדוכן העדים בתור מומחה לתנ"ך.
דראמונד מנסה לשאול את בריידי מה הוא יודע על כתביו של צ'
<ref>
'''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 83.
שורה 140:
'''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 87.
</ref>
הוא מערער את
בריידי מאשים את דראמונד בכך שהוא מנסה להרוס את האמונה של האנשים בתנ"ך, ושאלוהים דיבר אל האנשים שכתבו את התנ"ך. דראמונד שואל אותו איך הוא יודע שאלוהים לא דיבר אל צ'
{{ציטוט|תוכן="אז אתה, מתיו האריסון בריידי, דרך הנאומים שלך, דרך החוקה או כל דרך שהיא, אתה מעביר את מצוותיו של האלוהים אל כל באי עולם! (צחוק מתחיל בעולם) רבותי, תכירו בבקשה את 'הנביא מ[[נברסקה]]'!"
<ref>
שורה 151:
====תמונה ג'====
בית המשפט למחרת. המערכה שלישית מורכבת
{{ציטוט|תוכן="ברט, כל פעם שתראה משהו נוצץ, מבריק, מושלם – הכול זהב, עם נקודות ארגמן – תבדוק מתחת לצבע! ואם זה שקר – תוקיע אותו ותראה מה הוא באמת!"
<ref>
שורה 161:
השופט פותח את הדיון, והמושבעים נכנסים לאולם. קייטס נמצא אשם. לפני שהעונש נפסק, קייטס מקבל הזדמנות לאמר את דברו והוא אומר שהוא הורשע בעבירה על חוק לא צודק והוא ימשיך להתנגד לחוק הזה. השופט נותן את העונש וקובע שקייטס ייקנס במאה דולר. חלק מהקהל זועם על פסק הדין, אבל רבים מרוצים ממנו. בריידי אומר שהעונש מקל מדי. דראמונד אומר שהוא מתכוון לערער על פסק הדין בפני בית המשפט העליון של המדינה. הדיון תם.
בהמולה שמשתררת בתום המשפט, בריידי מתחיל לנאום בפני הקהל והוא נאבק לדבר כדי שישמעו אותו. הקהל מתחיל לצאת מהאולם, ואנשי הרדיו מכבים את המיקרופונים. בריידי צועק חזק יותר, מנסה ללכוד את תשומת
רייצ'ל נכנסת ואומרת לקייטס שהיא עזבה את בית אביה. היא מספרת לקייטס שהיא ניסתה לקרוא את ספרו של
השופט נכנס ואומר בשקט שבריידי מת. הורנבק מותח ביקורת סרקסטית ארוכה על בריידי, אולם דראמונד עונה לו:
שורה 171:
</ref>}}
קייטס ורייצ'ל יוצאים מאולם בית המשפט כדי לתפוש את הרכבת היוצאת; הם עוזבים כדי להתחתן במקום אחר. רייצ'ל משאירה מאחוריה את ספרו של
===העיבוד של אברהם עוז===
ההפקה הרפרטוארית השנייה בישראל של "משפט הקופים" הייתה ב[[תיאטרון חיפה]] ב-1989. לדעת היוצרים הישראלים, המחזה היה שבוי בשתי תפישות שרידדו אותו: האחת, ה[[אידאולוגיה]] ה[[ליברליזם|ליברלית]] האמריקאית והשנייה היא מוסכמות הבימה האמריקאית של [[המאה העשרים]], שלפיה מחזה פוליטי נוטה להיסחף לעבר [[מלודרמה]] פסיכולוגית. זו מיוצגת על ידי העיתונאי הורנבק. בסיום המחזה הם מציגים את דמותו של דראמונד כמורכבת יותר בעימות המלאכותי שהם יוצרים בינו לבין הורנבק שלפיה סובלנותו של בריידי כלפי אמונתו המוטעית של בריידי, היא "הדת האמיתית". ה[[אופטימיות]] המאפיינת את המחזה מתבטאת גם בסיום המחזה באיחודם של זוג האוהבים, קייטס ורייצ'ל ויציאתם ברכבת מחוץ להילסבורו לעתיד טוב יותר.
לדעת היוצרים, שהעלו את המחזה ב-1989, תקופה שהתבטאה בעליית ה[[פונדמנטליזם]] בעולם, הסיום האופטימי אינו במקומו. היוצרים שינו את הסיום האופטימי - כשרייצ'ל וקייטס פונים לצאת מבית המשפט וכמה אנשי עיירה קנאים חוסמים את דרכם החוצה. קורקין לוקח את ספרו של
היוצרים גם שינו את עיצוב הדמויות והשמיטו קטעי הבהרה פסיכולוגית, בהם הסיפור על "רקדנית הזהב", המתנה שקיבל דראמונד מהוריו בילדותו, עליה הוא מספר לקייטס. היוצרים השמיטו את השיחה בין הווארד למלינדה, בה נפתח המחזה ודמותה של מלינדה כלל אינה מופיעה בו. הקטע על הקוף שהורנבק מוצא בראשית המחזה הושמט בעיבוד של עוז.
שורה 185:
==ההפקה המקורית וההפקות החדשות==
"משפט הקופים" [[הצגת בכורה|הועלה לראשונה]] בכיכובם של [[פול מוני (שחקן)| פול מוני]], [[אד בגלי]] וטוני רנדל, בבימויה של מרגו ג'ונס. ב-[[10 בינואר]] [[1955]]. הצגת הבכורה של בתיאטרון הלאומי של [[
<ref>
[http://xroads.virginia.edu/~ug97/inherit/1955home.html הצגת הבכורה של משפט הקופים
</ref>
<ref>
שורה 193:
</ref>
הוא הציג
<ref>
[http://www.ibdb.com/show.php?id=4722 משפט הקופים
</ref>
שורה 226:
* יוצרים: מתרגם – [[אברהם עוז]], במאי – עמית גזית, מעצבת תפאורה ותלבושות – טלי יצחקי, מלחין מוזיקה – [[רפי קדישזון]], מעצב תאורה – יחיאל אורגל.
* שחקנים: אליה – [[שמעון ישראלי]], רייצ'ל בראון – ענת הרפזי, מיקר – אלכס מונטה, ברטראם קייטס – [[מודי בראון|מודי בר-און]], סילרס – חיים זהבי, גב' קורקין – רינה רוזנבאום, הכומר ג'רמיה בראון – מיכאל כפיר, קורקין – [[שמואל וולף]], באניסטר – [[יוסף באשי]], אד הורנבק – [[מנחם עיני]], הווארד – אדם שטרום/יניב סורני/נעם סלע, ראש העיר – [[מרדכי בן-זאב]], מתיו האריסון בריידי – אמנון מסקין, גב' בריידי – [[סלווה נקארה|סאלווה נקארה-חדד]], נגן העיירה – [[נוריאל טוביאס]], טום דאוונפורט – גורי סגל, הנרי דראמונד – [[יוסף אבו ורדה]], השופט – קונסטנטין אנאטול, הארי י. אסתרברוק (שדר הרדיו) – נוריאל טוביאס. אנשי העיר, רוכלים, כתבים, עדים, צופים – נעם שמאי, זהבה הלוי, ג'קי מלול, דורון הלוי, גורדון ויינכהאן, אודליה צדקה, אפרת רם, גליל חי, אורנה סיאני.
תזמורת הנוער העירונית חיפה בהדרכתו של אליעזר החיתי והתזמורת העירונית של
==קישורים חיצוניים==
| |||