התפתחות – הבדלי גרסאות

במשמעה הרחב ה'התפתחות' היא: 'כל תהליך השתנות המתחיל מצורות פשוטות, ולא מובחנות והופך בהדרגה לצורות מורכבות ומובחנות יותר'. נהוג להניח, שתהליך התפתחותי מורכב משורת שלבים עוקבים, כאשר כל שלב נובע מהקודם לו ומהווה בסיס לזה שבא אחריו. {{הערה|ההגדרה היא תמצות ומיצוי של הגדרות מכמה ממילונים, לקסיקונים, מאמרים וספרים בנושא. חשוב לשים לב שזו הגדרה חלקית בלבד ותהליך ההבהרה של המושג מלמד שמדובר בנושא שההגדרה שלמה יותר שלו מצריכה להביא בחשבון ממדים נוספים}}. הנחה נוספת המובלעת בהגדרה היא, שלתהליך ההתפתחותי יש כיוון - מפשוט למורכב יותר. במובן זה נוטים לזהות התפתחות עם התקדמות ותכליתיות.

'התקדמות' היא מושג בעל קונוטציה ערכית: השלבים הגבוהים או המאוחרים של התהליך נחשבים במובן כלשהו 'עדיפים', 'טובים' או 'מוצלחים' יותר מהקודמים להם. החשיבה הפילוסופית והמדעית משתדלת להימנע מפרשנות ערכית לתהליכים התפתחותיים {{הערה|ליבוביץ, י, הערך 'התפתחות', אנציקלופדיה עברית, כרך ט'ו , עמ. 704.}} יש לשים לב שהתהליך ההתפתחותי מתייחס לשינויים ביחס עצמו: מה משתנה, מה נשאר קבוע, הקשר בין מרכיבי השינוי ועוד. השיקולים לבחירת הפרמטרים להערכת התהליך מוכתבים על- ידי התהליך ההתפתחותי עצמו. בהקשר זה ל'התקדמות' יש משמעות [[אמפירי]]ת ולא ערכית.

את דפוס ההתפתחות השני ניתן להחיל על תחומים רבים אחרים מלבד זה האבולוציוני: ישוב קטן שמתרחב ונהפך לישות חברתית-פוליטית-מדינית בפני עצמה. יצירת מכשיר מסוג חדש, שמהווה נקודת מוצא לטכנולוגיות חדשות, היווצרות חברות-ענק ולשינויים בתרבות. גילוי חומר גלם כלשהו שמהווה בסיס לפיתוח מוצרים חדשים, טכנולוגיות חדשות, ועוד. חיזיון שמקורו באדם יחיד, שמתעצב בהדרגה לכלל אמונה משותפת לרבים (כל [[מונותאיזם|הדתות המונותיאיסטיות]]). [[מנשר|מניפסט]] שמוביל להיווצרות תנועות חברתיות-פוליטיות ועוד ועוד. כל אלה הם דוגמאדוגמה לתהליך התפתחותי מהטיפוס השני. בדומה לדפוס האונטוגנטי גם הדפוס השני משתנה בשורה עוקבת של צעדים, כאשר כל צעד מותנה בצעד קודם לו ומהווה נקודת-מוצא לצעד הבא. גם כאן אפשר לזהות כיוון ברור - מישות פשוטה יחסית למערכת מורכבת יותר ויותר. בשני הדפוסים הגורמים שמעצבים ודוחפים את המערכת להשתנות נמצאים במערכת המתפתחת עצמה.

כל תורה התפתחותית מקיפה צריכה להביא בחשבון את השוני בין שני הדפוסים ומכאן הקושי להציע תורת התפתחות כללית{{דרוש מקור}}. כל הגדרה שלמה של המושג ותיאוריהותאוריה מקיפה שלו צריכים להביא בחשבון גם את ההיקף העצום של תופעות ותהליכים שניתן לייחס להם מאפיינים התפתחותיים.

התפיסה הפילוסופית המקיפה ביותר בנושא הוצעה על- ידי [[אנרי ברגסון]], כשמושג 'התפתחות יוצרת' נמצא במרכז הפילוסופיה שלו ומקיף במשנתו את היקום כולו. את הגורם הדוחף לשינוי והתפתחות הוא מייחס ל"כוח החיים" או "אנרגיה רוחנית" ([https://en.wikipedia.org/wiki/%C3%89lan_vital Élan vital]) הפועלת על החומר. אנרגיה זו, היא סוג של כוח פנימי, שבפעולתה על החומר יוצרת בהדרגה את הגופים הדוממים ובהמשך גם את הגופים החיים {{הערה|ברגסון, א. (1974), ההתפתחות היוצרת, מאגנס, ירושלים}}. הפילוסופיה של ברגסון תואמת בקירוב את העובדות (שלא כולן היו ידועות בזמנו) ביחס לסדר התהוות היקום והחיים, אך הכוח המניע את התהליך, כפי שהוא מתואר על-ידו, אינו ניתן לאפיון [[אמפירי]].

על פי תיאורייתתאוריית [[המפץ הגדול]] התפתחות היא תהליך השינוי הבסיסי ביותר המוכר לנו. התפתחות מוגדרת כתהליך הבנייה (construction) ואילו החוק השני של התרמודינאמיקה ([[אנטרופיה]]) מתאר תהליך של פירוק (deconstruction). מבחינה לוגית כדי שמשהו יוכל להתפרק למרכיביו הוא צריך להיות קודם לכן בנוי מהם. כל הסבר אחר לתהליכי שינוי המתרחשים ברמת היקום כולו מצריך להניח שפועל כאן גורם שאינו מוכר לנו, או שאופי השינויים המוכרים לנו כפוף למקריות ושרירותיות והם אינם ניתנים להסבר לוגי או להבנה מסודרת כלשהי

{{הערה|Haaften, A.W.; Korthals, Michiel; Wren, T.E. (Eds.), (1997),p. 250}}.

גם כאשר מצמצמים את הדיון בשאלת ההגדרה והתיחום של ההתפתחות, לתופעות החיים בלבד, יש קושי ליצור שפה מושגית כללית דיה כדי לתאר באמצעותה את מכלול התהליכים ההתפתחותיים (ביולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים ועוד). רק מעטים ניסו להעמיד תפיסות התפתחותיות, המקיפות לפחות כמה תחומי ידע מבין הבולטים שביניהם אפשר למנות את הפילוסוף [[וילהלם דילתיי]] (1833-1911 Wilhelm Dilthey) סבר, שניתן למצוא הקבלות בין התפתחות היחיד להתפתחות ההיסטורית של האדם: בשני התהליכים יש מגמה לחדד ולהגיע לביטוי קוהרנטי יותר של העמדות שלנו ביחס לעולם. ההקבלה אינה מקרית ומשקפת יחסי גומלין בין היחיד לתרבות {{הערה|Dilthey, W. (1962) Pattern and meaning in history Thoughts on History and Society, Harper Torchbooks}}. הביולוג והפיזיולוג צ'רלסארלס צ'ילד (1869-1954) ([https://en.wikipedia.org/wiki/Charles_Manning_Child Charles Manning Child]) ייחד את מחקריו התפתחות מערכת העצבים, וראה בתהליך התפתחות שלהם דגם למודל התפתחותי מקיף יותר: מרשת רופפת של העברת מידע אצל יצורים פרימיטיביים, ליצירת מרכז (מוח) ששלוחותיו פרושות בכל האורגניזם{{הערה|Child, C. A. (1941), Patterns and Problems of Development, University of Chicago press, Chicago}}.

ה[[פסיכולוג]] [[ז'אן פיאז'ה]] הצביע על הקבלה בין התפתחות ה[[אינטליגנציה]] של ה[[ילד]] ובין התפתחות החשיבה המדעית: התרחקות (decentration-oriented) מנקודת-מבט המעמידה את עצמה כמרכז נראתה לו כמאפיין מרכזי של ההתפתחות הקוגניטיבית של הילד ושל תפיסות העולם המדעיות. התרחקות מנקודת מבט המעמידה את עצמה במרכז, משמעותה יצירת נקודות-מבט אחרות-נוספות, המאפשרות בחינה של התופעות מכמה זוויות {{הערה|Kitchener, R. F. (1986), Piaget's theory of knowledge, New Haven, CT: yale University}}.

תורת ההתפתחות של [[היינץ וורנר]] (1890-1964) ([https://en.wikipedia.org/wiki/Heinz_Werner_%28psychologist%29 Heinz Werner]) היא פסיכולוגית בעיקרה, אך בעלת השלכות על תחומים אחרים כמו הפילוסופיה. הוא הבחין בין אופני החשיבה: ראשוניים-ילדיים-פרימיטיביים, המארגנים את ההתנסויות באופן שונה מאלה המאוחרים יותר. לדעתו מדובר בשתי צורות חשיבה שונות הממשיכות לפעול ולהשפיע גם בחיים הבוגרים. מכאן שבפועל תפיסת המציאות של האדם הבוגר היא שילוב של צורות חשיבה שונות וארגון שונה של התנסויותיו המוקדמות {{הערה|Barten, S.S. & Franklin, M.B. (Ed.), (1978) Developmental Processes: Heinz Werner's Selected Writings, In. Uni. Press, New York }}. הבחנה זו מקבילה להבחנה של [[פרויד]] בין תהליכים ראשוניים לשניוניים.

את הקושי להציע תורת התפתחות כוללת אפשר לחלק לשתי קבוצות {{הערה|Ygael, Y. (2000) The Paradox of Evolution, World Futures, Vol. 56, pp. 155-178.}}:

ה[[פיזיולוג]] הצרפתי [[קלוד ברנאר]] פיתח רעיון שיכול להצביע על 'הכוח' או המניע העומד ביסוד כל התהליכים ההתפתחותיים. ברנאר טבע את מושג 'הסביבה הפנימית' ([https://en.wikipedia.org/wiki/Milieu_int%C3%A9rieur Milieu intérieur]), המתאר את האורגניזם מערכת, המורכבת מכמה וכמה תת-מערכות, שפעולתן ההדדית מווסתת ושומרת על קביעות הסביבה הפנימית מפני שינויים שמקורם מחוצה לו: [[לחץ דם|לחץ-הדם]], רמת ה[[טמפרטורה]] של הגוף, ריכוז נתון של סוכר בדם ועוד משתנים רבים אחרים, מווסתים ונשמרים בטווח קבוע, על-מנת שהאורגניזם בכללו יוכל להמשיך ולהתקיים בתנאי-סביבה משתנים {{הערה|Bernard, C. (1999), Experimental Medicine, Transaction Publishers, New Brunswick}}.

הגדרת התהליך ההתפתחותי כ'מכלול המשתנה ביחס למצבים קודמים של עצמו ומונע על- ידי שיקולים פנימיים משלו' מציבה כמה קשיים מתודולוגיים. המרכזיים שבהם הם:

#חקירת מכלול המורכב 'מאיברים' או חלקים רבים כשלמות משתנה. מרבית מתודות המחקר המקובלות כיום אינן מסוגלות להתמודד חקירתו של מכלול בהשתנות. יצירתן של מתודות מתאימות יותר מצריכה קודם כל מודעות לסוג החקירה הנדרשת, בכדיכדי לאסוף נתונים על תהליכים התפתחותיים.

הקשיים המתודיים אינם בהכרח בלתי עבירים, אך התמודדות איתם מצריכה רביזיה עמוקה בחשיבה המתודולוגית השולטת. חקירת ההתפתחות כמושג וכתהליך רב-ממדי ורב-תחומי נמצאים רק בתחילת דרכם. יש כמה קבוצות בעולם שפועלות לקדם את המחקר והתיאוריהוהתאוריה של תורת התפתחות כללית, אך בעיקרו של דבר נושא ההתפתחות, בהקשרו הרחב, אינו נתפס בעולם האקדמי והמדעי כמושא למחקר בפני עצמו {{הערה|בתקופת חייו של פיאז'ה וקצת לאחר מותו פעל מרכז לאפיסטמולוגיה גנטית באוניברסיטת גז'נבה בשוויץבשווייץ. בחוג לפילוסופיה ותאולוגיה באוניברסיטת ניג'מאגן (Nijmegen) שבהולנד פעלה בסוף המאה ה-21 ובתחילתה קבוצה שעסקה בפילוסופיה של ההתפתחות, אך נראה שהיא לא פועלת יותר. לא ידוע לי על עוד מרכזים שעוסקים בהתפתחות בהקשרה הרחב ביותר. }}.

*פיאז'ה, ז', (1972), הסטרוקטורליזם, ספרית פועלים, תל- אביב