האגודה לרווחת הפלאשים – הבדלי גרסאות

בשנת [[1960]] קיבל [[הקונגרס היהודי העולמי]] בקשת עזרה מראשי ביתא ישראל ושלח את [[נורמן בנטוויץ']] לבירור מצבם. {{הערה|שם=קסלר 152-155|David Kessler, '''The Falashas: A Short History of the Ethiopian Jews''', Frank Cass & Co Ltd, 1996, pp. 152-155}} {{הערה|Mitchell G. Bard, '''From Tragedy to Triumph: The Politics behind the Rescue of Ethiopian Jewry''', Praeger, 2002, pp. 14-16}} שנה לאחר מכאן ביקר בנטוויץ' באתיופיה ולאחר זאת הקים בישראל את [[הוועד הציבורי לסיוע לפלשים]] שריכז את הפעילים למען ביתא ישראל. כנשיא כבוד של הוועד כיהן הנשיא [[יצחק בן-צבי]] כאשר יושב הראש היה [[אריה טרטקובר]], ציר ירושלים בקונגרס היהודי. בראשיתו פעל הארגון למען [[עליית ביתא ישראל]], אך בעקבות התנגדות ממשלת ישראל לקח על עצמו לסייע לקהילה בצורות אחרות.

במקביל לפעילות הוועד בישראל פעל בנטוויץ' בבריטניה וגייס מספר ארגונים כאשר בשלהי מאי 1967 התכנסה ועידה של הארגונים ב[[לונדון]] שהפכה לאחר מכאן לגוף בין ארגוני בשם "הוועידה הנמשכת לארגונים המעוניינים ברווחת הפלאשים שבאתיופיה" (Standing Conference of Organizations Interested in the Welfare of the Falashas of Ethiopia). {{הערה|שם=קסלר 152-155|

Kessler, ''The Falashas'', pp. 152-155}} הארגונים שנכללו בגוף היו: [[אליאנס]], [[הקרן הבריטית המרכזית לסיוע יהודי עולמי]] {{אנ|World Jewish Relief}}, [[ג'וינט]], [[ההתאחדות האנגלו-יהודית]], [[אוז"ה]], [[הסוכנות היהודית]], [[יק"א|החברה היהודית להתיישבות]], [[הקונגרס היהודי העולמי]] ו[[אורט]]. בנוסף קיבל הארגון מימון מארגונים פילנתרופיים ב[[צפון אמריקה]] בהם [[הוועד האמריקאי למען הפלאשים]] ו[[האגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה|החברים של קהילת ביתא ישראל שבאתיופיה]] וזאת בנוסף לזרוע הישראלית של הארגון, [[הוועד הציבורי לסיוע לפלשים]], וממשלות זרות בהן [[ארצות הברית]], [[קנדה]], [[גרמניה המערבית]], [[שוויץשווייץ]] ו[[הולנד]]. {{הערה|שם=ברד, 39-40|Bard, ''From Tragedy to Triumph'', pp. 39-40}}

לאחר מותו של בנטוויץ' ב-[[1971]] הפך [[דיוויד קסלר]], עורך ה[[ג'ואיש כרוניקל]], לראש הארגון ושינה את שמו ב-[[1972]] ל"אגודה לרווחת הפלאשים". עד ל-1971 הנציג הרשמי של הגוף באתיופיה היה [[יונה בוגלה]] ולאחר מכאן, בעקבות סכסוכים בינו לבין ראשי וכהני הקהילה, הועבר תפקידו לנציגים מחוץ לקהילה. {{הערה|Kessler, ''The Falashas'', pp. 159-160}} {{הערה|שם=ברד, 39-40}}

ב-1977 לקחו על עצמם הארגונים אורט וגו'ינט מערבות גדולה יותר בגוף. {{הערה|Kessler, ''The Falashas'', p. 164}} {{הערה|שם=ברד, 39-40}}

הגוף סיים את פעילותו באתיופיה ב-1981 כאשר גורש על ידי השלטונות לאחר שעודד ועזר ביציאתם של ביתא ישראל לסודאן במסגרת [[מבצע אחים]] וזאת בעקבות הוראות שקיבל מישראל. {{הערה|Bard, ''From Tragedy to Triumph'', pp. 78-79}} במהלך שנות ה-80 הסתפח הארגון אל הקרן הבריטית המרכזית וחדל מלהתקיים. {{הערה|Kessler, ''The Falashas'', p. viii}}