בקע ים המלח – הבדלי גרסאות

[[בקע ים המלח]] משתרע מ[[הרי הטאורוס]] בדרום מזרח [[תורכיהטורקיה]] ועד לקצה הדרומי של מפרץ [[אילת]]. בקע זה הוא החלק הצפוני של [[השבר הסורי-אפריקני]] המשתרע מתורכיהמטורקיה עד מרכז החלק המזרחי של אפריקה. בתחילה היה במקומו של הבקע עמק רחב ושטוח, שנוצר לאחר התרוממות הרי ארץ ישראל. העמק היה גבוה ממפלס [[הים התיכון]] והיה מלא [[מים מתוקים]].{{הערה|Picard L. Structure and evolution of Palestine : with comparative notes on neighbouring countries, Hebrew University, Jerusalem 1943}}

היווצרות בקע ים המלח קשורה לפעילות טקטונית שהתבטאה בתנועה של ה[[טקטוניקת הלוחות|לוחות הטקטוניים]] של אפריקה וערב. הבקע נמצא באזור הגבול בין הלוחות והוא אזור-[[שבר גיאולוגיגאולוגי]]. החל מתקופת ה[[מיוקן]] העליון (לפני כ- 17 מיליון שנה) מתרחשת תנועת הלוחות. [[הלוח הערבי]] הנמצא בצדו המזרחי של הבקע נע צפונה 105 ק"מ ביחס ל[[הלוח האפריקני|לוח האפריקני]] (או כפי שהוא נקרא באיזורבאזור ישראל ולבנון - [[הלוח הלבנטיני]]). בין הלוחות שקעה קרקעית העמק והתמלאה סלעי משקע במשך הזמן. הבקע מאופיין בקיום 'בורות' (בקעים קטנים יחסית דמויי מעוין) שנמצאים במקומות מסוימים לאורכו. העמוק ביניהם הוא ים המלח.{{הערה|בייט מ. 'הגיאומורפולוגיה, הגיאולוגיההגאולוגיה והלימנולוגיה של ים המלח', בנאור מ. 'ים המלח ומדבר יהודה 1900-1967', ירושלים 1990, עמ' 16-22. רעיונות אלו פותחו על ידי פרוינד וגרפונקל בשנות ה- 60 וה- 80 של המאה הקודמת.}}

שורה של [[העתק|העתקים]] תוחמים את שולי הבקע ויוצרים את מצוק ההעתקים היורד אל הבקע בסדרת שברי מדרגות. סך ההעתקה האנכית הכוללת של אגן ים המלח היא בסדר גודל של קילומטרים. על פי הערכת חוקרים עומק אגן ים המלח מגיע ל- 6-8 ק"מ בצפון הים ו- 12 ק"מ בדרומו.{{הערה|ליסקר, פורט ופרומקין, גיאולוגיהגאולוגיה ומורפולוגיה של מערות בצפון מצוק ההעתקים של ים המלח[http://geography.huji.ac.il/.upload/FrumkinHeb/LiskerLoResheb.pdf]}}

קטעים מסוימים בקרקעית הבקע, בים המלח ובים כנרת, עדיין בתהליך תנועה. כתוצאה מכך יש בבקע פעילות טקטונית מתמשכת ותופעות של [[רעידות אדמה]] המרוכזות באגן הצפוני של ים המלח. במחקרים [[גיאופיזיקה|גיאופיסייםגיאופיזיים]] נקבע שבבקע ים המלח נוצר מילוי בעובי שבין 8 עד 10 ק"מ. הסלעים בשכבות נוצרו כתוצאה של השקעה של [[משקעים]] ימיים ואגמיים. לימוד העובי של שכבות סלעי המילוי הצעירים, סדר השכבות שלהם וה[[גיאופיסיקהגיאופיזיקה]] של הבקע מבהירים את מקומה של הימה בסדר האירועים הגיאולוגייםהגאולוגיים שהתרחשו בתקופות גיאולוגיותגאולוגיות בעבר. שכבות הסלע גם מהוות הבסיס להבנת ה[[לימנולוגיה]] (תורת האגמים) של האגם המשתנה

לאחר היווצרות הבקע בתקופת המיוקן העליון הייתה נוכחות של מי ים בבקע (כתוצאה מחיבורו לים והיווצרות [[לגונה]] הנקראת על ידי החוקרים בשם לגונת [[הר סדום|סדום]] ) שנמשכה עד תקופת ה[[פליוקן]] (1.8-5 מליוןמיליון שנים). בתקופה זו הושקעו המלחים המרכיבים את הר סדום. ב[[פליסטוקן]] המוקדם לפני כ- 1.5 מליוןמיליון שנים נותק הבקע מהים ובימה שנוצרה החלו לשקוע משקעים אגמיים (נקראים תצורות [[עמורה]]). במשך הזמן השתנו המשקעים בגלל גורמים אקלימיים וערונתיים והחלו להופיע משקעי תצורת הלשון האגמיים שהם [[חוואר הלשון]].