ח'אלד מוחי א-דין – הבדלי גרסאות

לאחר [[מהפכת הקצינים החופשיים]] מוחי אל-דין נמנה עלעם חברי "מועצת המהפכה"<ref>בהמשך נקראה "מועצת פיקוד המהפכה"</ref> שהנהיגו את מצרים לאחר הדחתו של המלך פארוק. אולם לאחר הפיכתה של מצרים ל[[רפובליקה]] התגלעו מחלוקות קשות בקרב חברי הארגון. מוחי אל-דין נמנה עם מחנהו של ראש הממשלה והנשיא [[מוחמד נגיב]], ששאף להמשיך את המסורת הפרלמנטרית הרב-מפלגתית של מצרים מתקופת המלוכה. לעומת זאת התייצב סגן ראש הממשלה [[גמאל עבד אל נאצר]] שרצה לחסל את המפלגות ולכונן שלטון נשיאותי אוטוריטרי חזק. לרוב הייתה ידו של נאצר העליונה, והוא הצליח להוציא את כל המפלגות אל מחוץ לחוק וגם ארגונים א-מפלגתיים כמו [[האחים המוסלמים]]. העימותים בין שני הצדדים הביאו לבסוף להתפטרותו של נגיב מכל תפקידיו ב[[פברואר]] [[1964]].

אל-דין ניסה להניא את נגיב מהחלטתו להתפטר, ולשם כך גיבש קואליציה פרו-ליברלית בשם "חזית לאומית דמוקרטית". בתנועה זו היו חברים פוליטיקאים לשעבר מרחבי הקשת הפוליטית - חדת"ו הקומוניסטית, [[מפלגת הופד]], מפלגת [[מצרים הצעירה]] ואנשי האחים המוסלמים. בעזרת תמיכתה של קבוצה זו הצליח מוחי אל-דין להשיב את נגיב לתפקידיו, ובשיא תהליך זה הכריז נגיב ב-[[25 במרץ]] על צו שהתיר מחדש התארגנות פוליטית ועל ביטול "מועצת פיקוד המהפכה". אולם, החשש מן החזרה לפרלמנטריזם הוביל קצינים רבים להתקרב לנאצר. נאצר עד מהרה ביטל את הצו של נגיב, ועצר את חברי "חזית לאומית דמוקרטית".<ref>[[חגי ארליך]], '''מצרים: האחות הבכירה''', עמ' 122</ref>. על מנת למנוע מרי מצדו, מוחי אל-דין נשלח בידי נאצר לשמש כשגריר ב[[שוויץשווייץ]]<ref>[[חגי ארליך]], '''מצרים: האחות הבכירה''', עמ' 124</ref>.