תעלת רידו – הבדלי גרסאות

'''תעלת רידו''' ([[אנגלית]] '''Rideau Canal'''; [[צרפתית]] '''Canal Rideau''') היא [[תעלה|תעלת]] שייטשיט לאורך נתיב של 202 ק"מ ב[[פרובינציות קנדה|פרובינציית]] [[אונטריו]] ב[[קנדה]], המחברת בין [[אוטווה]] ונהר [[אוטווה (נהר)|אוטווה]] מצפון, לבין העיר [[קינגסטון (אונטריו)|קינגסטון]] שלחופי [[ימת אונטריו]] מדרום. התעלה נחפרה בראשית [[המאה ה-19]] מסיבות אסטרטגיות ופוליטיות, כאשר [[האימפריה הבריטית]] ששלטה בקנדה נאבקה ב[[ארצות הברית]] על השליטה באזור. התעלה נועדה להבטיח לבריטים עורק שיט בטוח העוקף את עמק נהר [[סנט לורנס]] הפגיע, והיא שילבה קטעי נהרות ומספר אגמים. תעלת רידו נפתחה לתנועה בשנת [[1832]] והיא פעילה גם כיום. בשנת [[2007]] הוכרזה התעלה כ[[אתר מורשת עולמית]].

לאחר [[מלחמת העצמאות של ארצות הברית]], אלפי אנשים היגרו צפונה מתחומי ארצות הברית לאזור המהווה כיום את קנדה. אחד מאזורי ההתיישבות העיקריים של מהגרים אלה, אשר כונו "הנאמנים" ("the loyalists"), היה לאורך הנהרות [[רידו]] ו[[צ'טראקי]] מצפון לנהר סנט לורנס, אך נתיבי השיט הלקויים באזור האיטו את פיתוחו. עם זאת, המניע העיקרי בפיתוח דרכי השייטהשיט לאורך נהרות אלה היה פוליטי ואסטרטגי, ונועד להבטיח עורק תעבורה מוגן. [[מלחמת 1812]] בין ארצות הברית ל[[בריטניה]] הבהירה את פגיעותו של נתיב השיט העיקרי של ה[[קולוניה]] לאורך נהר סנט לורנס שהיה חשוף להתקפות אמריקאיות בחלקים נרחבים מהנתיב בין [[מונטריאול]] לימת אונטריו. לאחר תום המלחמה, המשיכה ארצות הברית ונתפסה בעיני השלטונות הבריטיים כגורם מאיים, ואלה החלו לבדוק חלופות אפשריות לנתיב השייטהשיט העיקרי בקולוניה.

המיזם תפס תאוצה של ממש עם עריכת שני מחקרים בשנים [[1824]] ו-[[1825]], וב-[[1826]] הופקד [[ג'ון ביי]] (John By) מחיל ההנדסה המלכותי על מימושו. לפי מחקרים אלה אורכו הכולל של נתיב השייטהשיט נועד להשתרע על פני 202 ק"מ, ועל מנת לעקוף מפלים וביצות בנהרות הקיימים, נדרשה חפירת תעלה באורך של 40 ק"מ. ביי נקט בגישה לפיה יש לממש את המיזם בדרך של הקמת סכרים ותאים גבוהים אשר יגשרו על הבדלי הגבהים הטופוגרפיים באזור ויתגברו על המכשולים הטבעיים. ביי אף ניסח את ממדי התאים כך שיתאימו לספינות הקיטור שהופיעו אותה עת ב[[צפון אמריקה]]. בניית התעלה החלה ב-[[1828]] ו-6,000 איש במספר אתרים לאורך הציר השלימו את העבודות בשנת [[1832]].

מאידך, התעלה הייתה למאיץ חשוב בהתפתחות האזור והעיר אוטווה שנקראה אז בייטאון (Bytown) על שמו של ביי, והפכה לעורק מסחרי חשוב. היא כמעט ולא התפתחה ונותרה במצבה המקורי בשל שיפור היחסים לאורך הגבול הבינלאומי ופיתוח נתיב השיט הרחב בהרבה של נהר הסנט לורנס. במחצית השנייה של [[המאה ה-19]] הלכה התעלה ותפסה גם חשיבות תיירותית. חשיבות זו גברה במהלך [[המאה ה-20]] וכיום שימושה העיקרי של תעלת רידו הוא תיירותי. השייטהשיט על הנתיב אפשרי מאמצע מאי עד סוף אוקטובר בכל שנה, ונמשך בן שלושה ימים בסירת מונע ועד 10 ימים בסירת פדלים. בחורף, הופך קטע מהתעלה בעיר אוטווה לזירת ההחלקה על הקרח הגדולה בעולם<ref>[http://www.canadascapital.gc.ca/bins/ncc_web_content_page.asp?cid=16297-16299-10080&lang=1&bhcp=1 אתר העיר אוטווה]</ref>. אורכו של הקטע הוא 7.8 ק"מ ושטחו שווה ערך לשטחן של 90 זירות אולימפיות.