הסכם ריבנטרופ–מולוטוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 5:
היחסים בין גרמניה לפולין היו תקינים אחרי חתימת הסכם אי-ההתקפה ב-[[1934]], עד אשר החליטה גרמניה לדרוש כי [[העיר החופשית דנציג]] (שהייתה קשורה עם פולין בהסכם מכס) ו[[המסדרון הפולני]], אשר ניתן לפולין ב[[חוזה ורסאי]] יסופחו אליה. שר החוץ הפולני, [[יוזף בק]], דחה את תביעות גרמניה, למרות הצבא החלש של פולין (שעיקר כוחו היה חיל ה[[פרשים]]), משום שקיבל ערבויות מ[[בריטניה]] ומ[[צרפת]] לעזרה במקרה של התקפה. [[היטלר]] לא הרפה והמשיך לאיים ב[[ מלחמה]], כי חשב שיצליח לחזור על הישגיו בסיפוח [[חבל הסודטים]] של [[צ'כוסלובקיה]]. פולין הייתה נחושה בדעתה, למרות הסכמת המעצמות לסיפוח דנציג לגרמניה אם זו תיתן ערבויות למסחר של פולין. היטלר לא חשש ממדינות המערב, אך חשש מתגובת ברית המועצות ולכן לא תקף. הוא סירב להצעות תיווך [[הונגריה|הונגריות]], [[איטליה הפשיסטית|איטלקיות]] ו[[חבר הלאומים|בינלאומיות]] בין גרמניה לפולין, מן הצד השני ל[[סטלין]] היו תוכניות משלו לבצע מהפכה עולמית.
 
לאור התחמשותה המאסיבית והבלתי פוסקת של גרמניה, סטלין הבין שמלחמה ככל הנראה היא עניין של זמן, ולכן היה נחוש להגן על ארצו בהסכם הגנה הדדית. במהלך שנת 1939 ניהל מגעים עם מדינות מהערב אך בד בבד שלח רמיזות להיטלר, שהתבטאו בנאומו בכנס השנתי ה-18 של המפלגה הקומוניסטית ב-10 למרץ אותה שנה (בו האשים את בריטניה הלכה ולמעשה בעידוד מלחמה במדיניות הפייסנית שלו), ובהחלפתו של שר החוץ היהודי והפרו-בריטי [[מקסים ליטבינוב]] ב[[ויאצ'סלב מולוטוב]]. במהלך אוגוסט הוזמנו למוסקבה ניציגים של בריטניה וצרפת לניהול מו"מ, אך אלה שלחו נציגים זוטרים בעלי סמכויות מועטות. בין ה-12 ל-21 לחודש אוגוסט התנהלו השיחות אך אלה נידונו מראש לכשלון בשל סרובם של נציגי המערב לתת ערובות ממשיות. כשהבין סופית סטלין שעם המערב לא יושג הסכם, הורה סטלין למולוטוב לייצור קשר עם השגריר הגרמני ולהביע את נכונותה של ארצו לחתום על הסכם (שבדבר נכונותם של הגרמנים לחתום עליו כבר נרמז לו בעבר בערוצים לא רשמיים). וכעבור יומיים, אכן נחתם ההסכם. ההשמצות והעלבונות הדדיות נעלמו, נפתח שלב חדש.
 
==המניעים להסכם==