מערת אלטאמירה – הבדלי גרסאות

'''אלטאמירה''' ([[ספרדית]]: '''Altamira''' - הנוף הגבוה) היא [[מערה|מערת]] [[אבן גיר]] המפורסמת בשל [[ציורי מערות|ציורי המערות]] המתוארכים ל[[תקופתהתקופה האבןהפלאוליתית הקדומה]]העליונה|תקופה הפלאוליתית העליונה]], הכוללים שרטוטים ו[[ציור]]י [[סלע]] מרובי [[צבע]]ים של [[יונקים|יונקי]] בר ו[[יד]]י [[אדם]]. המערה שוכנת ליד ה[[עיר]] סאנטילאנה דל מר ב[[קנטבריה]], [[ספרד]], במרחק 30 ק"מ מערבית לעיר [[סנטנדר]]. בשנת [[1985]] העניק [[אונסק"ו]] למערה מעמד של [[אתר מורשת עולמית]].

בחפירות הב[[ארכאולוגיהחפירה ארכאולוגית|ארכאולוגיותחפירות הארכאולוגיות]] שנערכו בקרקעית המערהבמערה התגלו מרבצים עשירים ממשני שלבים של התקופה הפלאוליתית העליונה: שלהי [[תקופה|תקופתהתרבות הסולוטרנית]] הסולוטרין העליונה (שיטה להכנתלסיתות [[כלי אבן]]ם שהייתה נפוצה לפני כ-18,500 שנים) והתקופהותחילת המגדאלניאנית[[התרבות התחתונההמגדלנית]] (לפני כ-16,500 ל-14,000 שנים) של חפצי עתיקות. המערה הייתה מאוכלסת רק על ידי [[חיות בר]] בתקופהבין הבינייםשני הארוכהשלבי ההתיישבות. למיקומו של האתר יש יתרון כך שתושבי המערה יכלו לנצל את חייהמשאבים הבר שפרחוהטבעיים ב[[עמק]]ים המקיפים את ההרים, כמו גם למצוא אספקת [[מזון]] מאזוריובאזורי ה[[חוף]] הסמוכים. פתח המערה נאטם לאחר מפולת סלעים שהתרחשה לפני כ-13,000 שנים. המערה התגלתה מחדש רק לאחר ש[[עץ]] סמוך התמוטט וגרם לתזוזת הסלעים שכיסו את פתח המערה.

בני האדם התיישבו רק באזור הסמוך לפתח המערה, אם כי נמצאו ציורים לאורך כל המערה. ה[[אמן (אמנות)|אמנים]] השתמשו ב[[פחם עץ]] ו[[אוכרה]] או [[המטיט]] על מנת ליצור את התמונות, ולעתים קרובות הם דיללו את הצבעים על מנת ליצור גוונים שונים ורושם של [[הדפס]] בשחור ולבן. כמו כן, האמנים ניצלו את קווי המתאר ה[[טבע]]יים של קירות המערה על מנת לשוות ליצירותיהם מראה [[תלת-ממדי]]. התקרה הרב-צבעית היא המאפיין המרשים ביותר, ועליה מצויר עדר [[ביזון|ביזונים]] בתנוחות שונות, שני [[סוס]]ים, [[אייל]]ה גדולה וככל הנראה [[חזיר בר]].

היצירות הללו מתוארכות לתקופת ההתיישבות המאגדלניאניתהמגדלנית כאשר ציורי בעלי החיים כללו גם צורות מופשטות. בציורים הסולטריאניםהסולוטרנים מתוארים סוסים, [[עז הביתהבר|עזים]] וטביעות של [[כף יד|כפות הידיים]] שנוצרו כאשר האמן הניח את ידו על [[קיר]] המערה וריסס צבע מעליה, כך שלאחר הורדת היד נותר על הקיר מעין [[תשליל]]. בצפון ספרד יש מערות נוספות המכילות יצירות אמנות פלאוליתיות, אך אף אחת מהן לא דומה לאלטאמירה מבחינת הכמותעושר והאיכותהציורים המקצועיתואיכותם.

בשנת [[1879]] הובילה בתו של ה[[ארכאולוג]] החובב מרסליניו סאנז דה סאוטואולה לאזור המערה, וכך התגלו הציורים מחדש. סאוטואולה והארכאולוג חואן וילאנובה אי פיירה מ[[אוניברסיטת מדריד]] ערכו חפירות במערה, והן גרמו לעניין רב כאשר פורסמו במאמר מ-[[1880]] שבו פורשו הציורים כשייכים לתקופתלתקופה האבן הקדומההפלאוליתית. קבוצת מומחים ה[[צרפת]]ייםים, בראשותו של גבריאל דה מורטיל ואמיל קרטיילה, דחתה בתוקף את ה[[היפותזה]] של סאוטואולה ופיירה, והממצאים שלהם זכו לביקורת נוקבת בכנס הקונגרס הפרהיסטורי ב[[ליסבון]] בשנת 1880. יתר על כן, סאוטואולה הואשם בזיוף כיוון שהציורים היו באיכות גבוהה ובמצב שימור מעולה. אחד מהאנשים שהתגוררו באזור הסמוך למערה אף טען שסאוטואולה הזמין את הציורים אצל אמן מקומי.

במהלך [[שנות ה-60]] ו[[שנות ה-70]] הציורים נפגעו כתוצאה מהבל ה[[פה]] של מספר [[תייר]]ים. אלטאמירה נסגרה לכניסת הציבור ב-[[1977]], ונפתחה מחדש בצורה מוגבלת ב-[[1982]]. בכל יום הותר כניסתם של מספר מבקרים קטן, דבר שגרם לרשימת המתנה של שלוש שנים. בסמוך למערה נבנו העתק של המערה ו[[מוזיאון]] המייצגים את המערה והאמנות שבה, והם הושלמו בשנת [[2001]] על ידי מנואל פרנקואלו וסוון נבל. העתק המערה מאפשר לצפות בצורה יותר נוחה על הציורים מרובי הצבעים של החדר הראשי במערה המקורית, כמו גם בעבודות קטנות נוספות. במוזיאון יש גם [[תגליף|תגליפים]] של פני אדם שלא ניתן לצפות בהם במערה האמיתית<ref>[http://query.nytimes.com/gst/fullpage.html?sec=travel&res=9904E6D61430F937A35752C1A9679C8B63 Travel Advisory; A Modern Copy Of Ancient Masters], ''The New York Times'', 4 November 2001</ref>.