הבדלים בין גרסאות בדף "יהדות מערב אפריקה"

מ
שוחזר מעריכות של יהודה שמחה ולדמן (שיחה) לעריכה האחרונה של Ben tetuan
מ (שוחזר מעריכות של יהודה שמחה ולדמן (שיחה) לעריכה האחרונה של Ben tetuan)
[[תמונה:SONGHAI empire map-HE.PNG|ממוזער|שמאל|300px|[[אימפריית סונגהאי]] בסביבות [[1500]]]]
'''יהדות מערב אפריקה''' (ב[[ערבית יהודית]]: '''אַהְל יַהוּד בִּלַאדבִּלָאד אַלסוּדַאןאַלסוּדָאן''') הנןהינן הקהילות היהודיות אשר ישבו בעבר ב[[מערב אפריקה]] ומוצאן מה[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], [[צפון אפריקה]], [[ספרד]] ו[[פורטוגל]]. קײםקיים תיעוד היסטורי המתײחסהמתייחס לנוכחות יהודים ב[[גאנה]], [[מאלי]], ו[[אימפריית סונגהאי]], אשר נקראו בפי ה[[ערבים]] בשם "בִּלַאדבִּלָאד אלסודאן" (ארץ השחורים).{{ש}}בתקופה מאוחרת יותר הקימו יהודים שמוצאם מספרד, פורטוגל ו[[מרוקו]] קהילות ב[[האימפריה הפורטוגזית|מושבות הפורטוגזיות]] לחופי [[סנגל]] ובאיי [[קייפ ורדה]].
 
לאחר עלײתעליית ה[[אסלאם]] בצפון מערב אפריקה חדלו הקהילות היהודיות להתקײםלהתקיים עקב גירוש, [[הגירה]] או [[התבוללות]]. התבוללות היתההייתה גם מנת חלקן של הקהילות היהודיות במושבות הפורטוגזיות.
 
== היסטוריה מוקדמת ==
כבר בתקופה הרומאית, נדדו יהודי מרוקו אל תוך היבשת על- מנת סחור עם שבטים [[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברים]] נװדיםנוודים שהתגוררו באזור [[הרי האטלס]]. היהודים והברברים גרו אלו לצד אלו וקשרו ביניהם קשרי מסחר ותרבות, וחלק מן הברברים החלו לנהוג על- פי חוקי ה[[יהדות]]. במהלך הכיבוש ה[[אסלאם|מוסלמי]] של [[צפון אפריקה]] לחמו בהם היהודים, הברברים ושבטים צפון-אפריקאים נוספים תחת פיקודה של המלכה האגדית [[קהינה]].
במהלך הכיבוש ה[[אסלאם|מוסלמי]] של [[צפון אפריקה]] לחמו בהם היהודים, הברברים ושבטים צפון אפריקאים נוספים תחת פיקודה של המלכה האגדית [[קהינה]].
 
במאה ה-10, הפכה המציאות הפוליטית והחברתית את שלטון ה[[ח'ליפה|חליפות]] ה[[עבאסים|עבאסית]] ב[[בגדד]] לעוין כלפי היהודים. כתוצאה מכך עזבו רבים מן הסוחרים היהודים לאזור ה[[מגרב]] ובעיקר לתוניסיה. במשך שלוש המאות הבאות נודעה קבוצה של סוחרים ברחבי [[הים התיכון]] לפי התואר "מגרבי" שהועבר בתוך הקבוצה מאב לבן.
 
על פי התיעוד ב"[[תאריך א-סודאן]]"{{הערה|"<ref>ההיסטוריה של סודן" - נכתבה בערבית באמצע המאה ה-17 בידי עבד אל-סעדי ומהװהומהווה את המקור העיקרי לתולדות [[אימפריית סונגהאי]]}}"</ref>, מיוחסת הנוכחות היהודית המתועדת הראשונה במערב אפריקה להגעתם של זואה עלימן (שפירושו "הגיע מ[[תימן]]") שליט קוקיהקוקייה שליד [[ניז'ר (נהר)|נהר ניז'ר]] ואחיו. אגדות מקומיות טוענות שזואה היה בן לקהילות היהודיות שגורשו או נדדו עצמאית מתימן בעקבות תבוסתתבוסתו של [[יוסף ד'ו נואס]] מול ה[[חבשים]] במאה ה-6 לספירה. לאחר מות זואה עלימן קמה '''שושלת מלכי זואה מקוקיהמקוקייה''' שמנתה 14 מלכים והתקײמהוהתקיימה עד עלײתעליית האסלאם באזור{{הערה|<ref>''Tarikh es-Soudan'', Paris, 1900, by Abderrahman ben-Abdall es-Sadi (trad. O. Houdas) pages 5-10}}</ref>.
 
=== מסחר והקמת הקהילות ===
במאה ה-8השמינית התײשבוהתיישבו ה[[רדהנים]], [[גילדה|גילדת]] סוחרים יהודײםיהודיים שהיו ידועים במסעותיהם ברחבי העולם ובין השאר בחצײתבחציית ה[[סהרה]], ב[[טימבוקטו]] וסביבותיה{{הערה|<ref>Greif, Avner. '''Contract Enforceability and Economic Institutions in Early Trade: The Maghribi Traders' Coalition'''. [[American Economic Review]] 82: 128 [[1994]]}}</ref>. בנוסף, מתאר כתב היד השלישי של "תאריך אל-פתאש" קהילה בשם "בני ישראיל" שהתקײמהשהתקיימה בשנת [[1402]] ב[[טירדירמה]], הייתה בעלת 333 בארות ושלטו בה שבעה נסיכים{{הערה|<ref>גַ'בְּרוּט בִּן הַשִם, ת'ואליאמאן בן עבד אל-חאכים, זעור בן סאלאם, עבד אל-לאטיף בן סולימאן, מאליכ בן איוב, פאדיל בן מזאר, שאלב בן יוסף}}</ref>, כאשר תחת פיקודם צבא של 1,500 לוחמים{{הערה|<ref>''Tarikh el-Fettash'', by Mahmoud Kati ben El-Hajj El Motaoukkal Kati, 1657, pages 62-63}}</ref>. מקורות אחרים טוענים שקהילות יהודיות אחרות באזור נוצרו בעקבות הגירת יהודים ממרוקו, מצרים ופורטוגל. כאשר סײרסייר מגלה הארצות ה[[סקוטלנד|סקוטי]] [[מונגו פארק]] ב[[מערב אפריקה]] סיפר לו ערבי שפגש ליד [[ואלאטה]] על כך שבטימבוקטו מתגוררים יהודים דוברי ערבית שתפילותיהםאשר תפילותיהם זהות לתפילות ה[[מורים]]{{הערה|שם=Hunwick|Hunwick, John O. '''Jews of a Saharan Oasis: Elimination of the Tamantit Community'''. Markus Wiener Publishers, 2006. ISBN 1558763465 עמוד 67}}. חלק מהקהילות אוכלסו על- ידי יהודים [[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברים]] כקבוצהכמו הקבוצה של "קאל טאמאשק" הידועים גם כ"ידעו אישאק" אשר נדדו מצפון אפריקה למערבה לצורכי מסחר וכחלק מהבריחה מהפלישות המוסלמיות{{הערה|1=<ref>*[http://www.ktav.com/product_info.php?products_id=1023 ''Jews in Places You Never Thought of''], Ktav Publishing, by Karen Primak}}</ref>.
 
=== התקופה האסלאמיתהאיסלמית ===
במאה ה-14 נמלטו מורים ויהודים רבים מרדיפות הדת בספרד ונדדו ל[[טימבוקטו]] שהיתהשהייתה באותה עת חלק מאימפרײתמאימפריית סונגהאי. בין המהגרים היתההייתה משפחת קהת שמוצאה מישמעאל יאן קות אל-יהודי מ[[שיידה]], מרוקו. בני משפחה זו הקימו שלושה כפרים הקײמיםשקיימים עד היום ליד טימבוקטו - [[קירשמבה]], [[היומבו]] ו[[קונגוגרה]]. בשנת [[1492]], עלה לשלטון, שעד כה נחשב כסובלני, [[מוחמד אסקיא הראשון]] שדרש מן היהודים להתאסלם או לעזוב מײדמייד. היהדות הפכה לבלתי- חוקית ב[[מאלי]] כפי שהיתהשהייתה גם בספרד הקתולית באותה שנה. החלטה זאת נתקבלה בעצתו של [[מוחמד אל-מג'ילי]]{{הערה|<ref>מלומד מוסלמי אדוק שמוצאו מ[[תלמסאן]] אשר הביא, בעזרת ציטטות מתוך הקוראן, לגירושלגירושם של היהודים מעיר זו ולהרס בית הכנסת שלהם}}</ref>{{הערה|שם=Hunwick}}.
 
== היהודים של הסהרה ==
ניתן היה למצוא יהודים בכפרים הברברים המבוצרים לאורך דרום מרוקו. כך למשל באוטאט של תאפילת התקײםהתקיים [[מלאח]], רובע יהודי, עם כ-500 יהודים{{הערה|שם<ref name=horowitz|>Horowitz, Victor J. '''Marokko: Das Wesentlichste Und Interessanteste Über Land Und Leute... (German Edition)'''. Nabu Press, 2012 (Reproduction from 1923). ISBN 127274163X. pages 202, 204-205}}</ref>; ב[[פיגואיג]] היה מלאח בן 100 יהודים{{הערה|שם<ref name=horowitz}}/>. דרומית יותר, באזור נאות המדבר של טואט, התקײמההתקיימה קהילה יהודית גדולה בנװהשל יהודים בנווה אלהמדה. בתמנתית, מרחק שבועײםשבועיים מסע מתאפילאתמתפילת, היו ככל הנראה בין 6,000 ל-8,000 התושבים צאצאים של יהודים שהתאסלמו{{הערה|שם<ref name=horowitz}}/>. מערבה יותר, בחבל סוס, התגוררו כ-100 יהודים בעיר אוגולמין בת 3,000 התושבים.
 
קרוב לװדאילוודאי שהתקײמהשהתקיימה [[התבוללות]] של יהודים שחיו באזור הסהרה של מרוקו ו[[אלג'יריה]], ויתכןוייתכן כי חלק מהשבטים הברברים היו יהודײםיהודיים בעברם. מסורת אחרת, זו שבה החזיקו היהודים באזור, גורסת כי הברברים הם צאצאי ה[[פלשתים]] שגורשו מ[[כנען]]{{הערה|שם<ref name=basset|>Basset, "Nedromah", page 13}}</ref>. בהתאם למסורת זו, בכתבים יהודײםיהודיים מצפון אפריקה ומ[[ספרד]] ב[[ימי הביניים]], הברברים כונו "פלשתים". מסורת נוספת טוענת שמשה נקבר ב[[תלם סן]] וכי העדויות לכך הן נוכחותם הרבה של היהודים באזור לצד מקומות קדושים למוסלמים הנושאים שמות מקראײםמקראיים ואגדות יהודיות שמסופרות באזור זה עד היום{{הערה|שם<ref name=basset}}/>. ל. רין טוען כי הברברים של [[אלג'יריה]] הם צאצאים לשבט ישראלי חקלאי{{הערה|"Origines Berbers", page 406 (see "Rev. Arch. de Constantine," 1867, page 102)}}.
ל. רין טוען כי הברברים של [[אלג'יריה]] הם צאצאים לשבט ישראלי חקלאי<ref>"Origines Berbers", page 406 (see "Rev. Arch. de Constantine," 1867, page 102)</ref>.
 
=== הדגטון והקשר היהודי-ברברי ===
[[תמונה:Berber Trade with Timbuktu 1300s.jpg|ממוזער|שמאל|300px|Caravan approaching Timbuktu in 1853 (from ''Travels and Discoveries in Northern and Central Africa'' by Prof. Dr. Heinrich Barth, vol. iv, London 1858)]]
הדגטונים (שמם ככל הנראה נובע מהמלהמהמילה הערבית תאג'טון שמשמעותה - כופרים) היו שבט נודד ממוצא יהודי שחי בסביבות [[תמנטיט]], בנװהבנווה טואט בסהרה המרוקאית. התיעוד הראשון של הדגטון נכתב על- ידי רבי [[מרדכי אבי סרור]] מעכה (מרוקו), שנסע דרך הסהרה לטימבוקטו בשנת [[1857]]{{הערה|<ref>Dec., 1895; see "Bulletin de l'Alliance Israèlite" vol. ii. 42, 1880; "La Grand Encyclopedie," xxiii. 254; Meakin, "Land of the Moors", page 17}}</ref>. לפי רבי סרור, הדגטון חיו באוהלים ודמו במנהגיהם ובשפתם לשבטי ה[[טוארג]] הברברים שבקרבם חיו אך עמם לא קײמוקיימו קשרי נישואין. רבי סרור טוען כי היװצרותהיווצרות השבט החלה בסוף המאה ה-7השביעית כאשר ה[[ח'ליפה]] [[עבד אל-מלכ|עבד אל-מאליכ]] עלה לשלטון וכבש את דרכו עד מרוקו. כאשר הגיע הח'ליפה לתמנטיט הוא ניסה לאסלם את תושבי האזור, וכאשר היהודים התנגדו לכך הוא הגלה אותם למדבר עג'ג', כפי שעשה לטוארג אשר קיבלו את האסלאם באופן חלקי בלבד. לאחר שנותקו משאר הפזורה, איבדו יהודים אלו עם השנים את צביונם היהודי ואת מנהגיהם ואימצו רבים ממנהגי האסלאם.
 
עדויות אחרות מזהות קבוצת "ערבים" שגורשו לעג'ג' שהוזכרו על- ידי ארװיןארווין װןוון בארי{{הערה|<ref>"Ghat et les Tuareg de l'Air", page 181}}</ref>, שביניהם גרו גם יהודים. ויקטור הורוביץ{{הערה|<ref>'''Marokko'''. Leipzig 1887, page 58 seq.}}</ref> מדבר גם הוא על שבטים ממוצא יהודי שנודדים באופן חפשיחופשי במדבר שנטשו את מנהגי היהדות ואימצו את האסלאם. בין שבטים אלו הוא כולל את הדגטון שמונים כמה אלפים ומפוזרים במספר נאות מדבר בסהרה ומגיעים אפילו עד נהר ניז'ר. הדגטון, לטענתו היו בעימות ממושך עם הטוארג. חשוב לצײןלציין שהורוביץ מעולם לא היה באפריקה וניזון משמועות של הקהילה היהודית באירופה.
 
==אײ איי כף ורדה וחופי גינאה ==
{{ערך מורחב|הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות}}
{{לשכתב|פסקה=כן|סיבה=תרגום של פרק במהדורה האנגלית של ויקיפדיה, שהתגלה כהפרת זכויות יוצרים של [http://www1.umassd.edu/SpecialPrograms/caboverde/jewslobban.html המאמר הזה]}}
ב[[חצי האי האיברי]] פעלה ה[[רקונקיסטה]] במרץ לשחרור האדמות הקתוליות מידי ה[[מורים]] המוסלמים שהגיעו לראשונה במאה ה-8. יהודים הגיעו לאזור מוקדם יותר, בתקופות ה[[פיניקים|פניקיתפיניקית]] והרומאית. אף- על- פי- כן, יהודים מגרבים היו בני ברית של המורים ותושבים של איבריה במשך מאות שנים. משנת [[1480]] מוצאים היסטוריונים עדויות ל[[האינקוויזיציה הספרדית|אינקויזיציה הספרדית]] ולתהליך ההגליה של יהודים. בשנת [[1492]] הגיעה האינקויזיציה לשיאה, אשר התפשטה במהרה לפורטוגל השכנה שבה הגלו המלכים [[ז'ואו השני, מלך פורטוגל|ז'ואו השני]] ו[[מנואל הראשון, מלך פורטוגל|מנואל הראשון]] אלפי יהודים לאײ [[סאו טומה ופרינסיפה]] ול[[כף ורדה]]. מספר הגולים לאזורים אלו היה כה גדול שהקהילה היהודית בהם נקראה "הפורטוגזים". אלו שלא הוגלו אולצו להתנצר או הוצאו להורג.
משנת [[1480]] מוצאים היסטוריונים עדויות ל[[האינקוויזיציה הספרדית|אינקוויזיציה הספרדית]] ולתהליך ההגליה של יהודים. בשנת [[1492]] הגיעה האינקוויזיציה לשיאה, אשר התפשטה במהרה לפורטוגל השכנה שבה הגלו המלכים [[ז'ואו השני, מלך פורטוגל|ז'ואו השני]] ו[[מנואל הראשון, מלך פורטוגל|מנואל הראשון]] אלפי יהודים לאיי [[סאו טומה ופרינסיפה]] ול[[כף ורדה]]. מספר הגולים לאזורים אלו היה כה גדול שהקהילה היהודית בהם נקראה "הפורטוגזים". אלו שלא הוגלו אולצו להתנצר או הוצאו להורג.
 
למרות חשיבותם ותרומתם של היהודים הפורטוגזים בראשית ימיה של [[האימפריה הפורטוגזית]], במסחר, בימאות וב[[קרטוגרפיה]] של אפריקה, הם עמדו בפני [[פרעות]], [[פוגרום|פוגרומים]] ודיכוי במהלך [[האינקוויזיציה הפורטוגזית]] כאשר הם כונו "מאראנוס" - יהודים מורים או "ז'ודאוס סגרדוס" - יהודים בהחבא. הדבר הביא לאניסה להתנצרות. אל שהתנצרו נקראו "נובוס קריסטאוס" - נוצרים חדשים. רק בשנת [[1768]] הסירה פורטוגל את ההבדלה בין נוצרים "חדשים" ו"ישנים".
 
על אף מעמדם הנחות ומצבם כגולים ומגורשים, הורשו מספר קטן של אירופיםאירופאים ויהודים לעסוק במסחר, בתנאי שלא התחרו ישירות עם מונופול המסחר של הכתר הפורטוגזי. כך נוצרו שני סוגי סוחרים באיים: הסוחרים שעבדו רשמית עבור השלטון, אשר כונו '''קפיאטוס''' (capitaos) שלא היו יהודים, והסוחרים הלא-תלויים שכונו '''לאנסאדוס''' (lançados - מונח בפורטוגזית ל"מנודים") והיו יהודים או ממוצא יהודי ברובם המכריע.
 
מתחילת עד אמצע [[המאה ה-17]], הקימו הלאנסאדוס מרכזי סחר לכל אורך החוף ה[[גינאה ביסאו|גינאי]], דרך [[סנגל]], [[גמביה]] ועד לחופי [[גאנה]]. מבסיסם העיקרי אשר באיי כף ורדה הם שימשו כמתווכים בסחר עבדים ובמוצרים כגון עורות, [[שנהב]], [[זהב]], [[גומי]], שעווה ו[[קפה]] בין הסוחרים האפריקניים המקומיים שביבשת לבין הסוחרים הפורטוגזיים ה"רשמיים" שעסקו בסחר טרנס-אטלנטי. עם הזמן, למדו היהודים את השפות האפריקניות המקומיות, התבוללו בקרב האוכלוסייה המקומית ויצרו תרבות [[קריאולים|קריאולית]] באיים ובחוף.