רישום זכויות במקרקעין בישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←חסרונות בשיטת הרישום העות'מאני: קישורים פנימיים |
|||
שורה 14:
על פי הגדרות חוק זה הקרקעות בארץ חולקו ל-5 סוגים עיקריים:
*'''מוּלק''' - קרקעות בבעלות פרטית מלאה של אדם, בהם אין כל הגבלה על שימוש ועל פעולות קניין. בכלל סוג זה כלולים מבני מגורים, חצרות וחלקות אדמה קטנות (בשטח של עד חצי דונם) הצמודות להם, וכן קרקעות שהוצאו מרשות המדינה מסיבות שונות (קרקעות שהועברו במפורש מידי המדינה ליחידים או קרקעות [[שלל]]). חלק מקרקעות אלו ניתנות ב[[חכירה]] או ב[[אריסות]]. הפרשנות המשפטית המקובלת היא שרק שטחים שהיו בנויים ב־[[1858]] (מועד פרסום החוק העות'מאני) נחשבים לאדמות מולק, אך לא שטחים שנבנו מאוחר יותר, ועל כן שטח הקרקעות הנחשבות ל'מולק' הינו קטן.
*'''מירי''' - קרקעות שגופם וזכות הבעלות עליהם נמצאת ביד המדינה [[חכירה|המוחכרות]] לתקופה ארוכה ללא הגבלת זמן לאנשים פרטיים (חכירה תמורת תשלום [[מס]] מעשר מהתוצרת
:*'''מווקפה''' - קרקעות מולק ומירי שהוקדשו לצורכי [[דת]] (כל הדתות). קרקע הקדש מסוג מולק עוברת להקדש לחלוטין, בעוד קרקע מסוג מירי עוברת רק לאכילת פירות, ולא לבעלות על גוף הקרקע שנשארת בידי המדינה. תשלום מיסי הקרקע של אדמת מירי שהוקדשה עוברת להקדש או נשארת בידי אוצר המדינה, בכפוף לסוג ההקדש.
*'''מתרוּכה''' - קרקעות בבעלות המדינה המשמעות לצורכי ציבור, כדוגמת [[דרך|דרכים]], [[נהר]]ות, [[גשר]]ים, מבני ציבור. סוג נוסף המשתייך להגדרה זו הם קרקעות שהוקצו לבני ישוב מסוים, לדוגמה אדמת [[מרעה]] ציבורית. אדם פרטי אינו יכול לרכוש זכויות קניין או זכויות לבלעדיות שימוש בקרקעות מסוג זה. קרקעות מסוג זה אינם תלויות במיקומם הגאוגרפי, ויכלות לשכון בתוך אדמות מסוג 'מולק', 'מירי' או 'מוואת'.
|