פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
←‏תוכן: תקלדה
בספרו של צוקרמן שתי טענות מרכזיות:
 
1. '''היברידיות''': ה"ישראלית" אינה שלב אבולוציוני בהתפתחות ה[[עברית]], אלא שפת-כלאיים חדשה היונקת בו זמנית הן מהעברית, הן מה[[יידיש]] והן משפות אחרות שדיברו מחיי השפה. לפיכך, היידיש, למשל, איננה "שפה זרה" ביחס ל"ישראלית", והמלהוהמילה "אינטואיציה" ("בינת הלב"), לדוגמה, אינה מלהמילה זרה כי אם יסוד מובנה, בלתי נפרד ב"ישראלית".
 
2. '''ילידיות''': אין שום טעם לכפות [[דקדוק]] על מי שדובר את ה"ישראלית" כשפת אם מהסיבה הפשוטה שהוא כבר מדבר אותה באופן מושלם, לפי חוקי דקדוק המצויים במוחו. בניגוד לשפת הכתיבה והספרות, שהיא "[[הביטוס]]" – מוסכמה חברתית, לפי הסוציולוג [[פייר בורדייה]] – שפת האם המדוברת אינה נלמדת אלא נרכשת באופן אוטומטי בלי מאמץ. זאת בניגוד גמור לטענתו של הבלשן הידוע [[זאב בן-חיים]], "את לשונו, לשון דיבורו, קונה אדם בעמל וביגעה של שנים, ביגעה מתמדת כל ימי חייו".<ref name="hebrew">מבוסס על {{הארץ|גלעד צוקרמן|ישראלי, דבר ישראלית!|1081451|28/04/09}}</ref><ref>"לשון עתיקה במציאות חדשה", לשוננו לעם, האקדמיה ללשון העברית, 1953</ref>
35,654

עריכות