כנסייה (מוסד) – הבדלי גרסאות

בקהילה דתית קטנה (כמו הנצרות בתחילתו) החסד האלוהי והגאולה שורים על הקהילה כולה ("הקהילה הקדושה"). עם מיסוד הכנסייה, הופכת זאת למקור החסד ועל כן הגאולה יכולה לנבוע רק בתוכה. השלב הבא הוא נטילת מונופול על חלוקת החסד הדתי, בעזרת הכהנים שהם המתווכים בין האל והמאמינים. רק לכהנים אלו יש כלים לחלוקת חסד וגאולה (ה[[סקרמנט]]ים בנצרות הקתולית). הכהנים אינם בהכרח אנשים חסרי חטא. עיסוקם נובע מתפקידם בהיירארכיה הכנסייתית ולא מתכונותיהם האישיות. כדי לשמור על סדר זה, הכנסייה שוללת בתוקף ובאופן מוחלט מגע ישיר בין מאמין ואלוהיו, שלא בתיווך הכהנים.

במסגרת של קהילה דתית קטנה או [[כת]] דתית, החברים נדרשים לאורח חיים דתי חמור וקיצוני. דבר זה אינו אפשרי במסגרת של כנסייה גדולה. המבקשים והמוכנים להמשיך באורח החיים הדתי החמור פורשים, בדרך כלל, מהציבור והופכים ל[[נזיר]]ים. על רוב הצבור, מאידך, מותאמות מצוות דתיות שהצבור יכול לעמוד בהן והמותאמות ליכולתם וסגולותיהם של בני אדם "רגילים". הכנסייה חייבת להתפשר עם המציאות החברתית כדי למשוך אליה את מירב הציבור על כל גווניו התרבותיים והמעמדיים. המאמין הופך לחבר בארגון הכנסייה אך בניגוד להרבה ארגונים אחרים, הוא אינו בוחר בכנסייה אלא מוכנס כחבר בה ומשתמש בשירותיה כפי שהוא משתמש בשירותי מוסדות אחרים. שירותםשירותים אלו כוללים, לרוב: ענייני אישות, תרבות, סעד, בריאות ועוד. כך נוצרת תלות הדדית בין החברה והכנסייה. מצד אחד החברה תלויה בכנסייה הקובעת ומפקחת על נורמות ואורחות חיים בתחומים רבים של החברה ומצד שני הכנסייה חייבת למתן ולסגל את דרישותיה לחברה כדי שפיקוח זה של הכנסייה יוכתר בהצלחה.