חוזה עתידי – הבדלי גרסאות

 

השימוש בחוזה עתידי מאפשר לשני הצדדים להבטיח [[הוצאה כספית|הוצאה]]/[[הכנסה]] כספית ברורה וידועה, מבלי להתחשב בגורמים החיצוניים, ובכך לצמצם את ה[[סיכון (כלכלה)|סיכון]] הכרוך בכל [[מסחר]]. צמצום הסיכון גורר במקביל את צמצום הסיכוי ל[[רווח]].

* חוזים מסוג '''פורוורד''' (Forward contracts) הם חוזים ייחודיים, הנסחרים בין צדדים המכירים זה את זה (בדרך כלל בין לקוח לבנק). חוזה הפורוורד מבטיח לרוכש מחיר לנכס בזמן עתידי, כך שביום פירעון החוזה תבוצע העברה של הנכס מצד אחד לצד השני במחיר שסוכם. עיקר חוזי הפורוורד בישראל נעשים בעיקר ב[[חדר עסקות|חדרי העסקות]] של הבנקים, כנגד חשיפת שערי מט"ח מול השקל.

 

באופן מסורתי אוכלוסיית המשתמשים בחוזים עתידיים מתחלקת לשתי קבוצות מרכזיות:

# המגדרים (מלשון [[גידור]]) או מנטרלי הסיכונים (hedgers): הרצון שלהם הוא להגן על ההשקעות מפני התנודות בשוק.

# הספקולנטים: הרצון שלהם הוא להפיק רווח על ידי חיזוי נכון של התנהגות השוק, כאשר אין להם שום עניין בנכס אותו מכיל הנייר שבו הם סוחרים.

 

 

מסחר בחוזים עתידיים נעשה בעשרות בורסות בעולם. עם המרכזיות שבהן נמנות CME בשיקגו, EURONEXT בגרמניה, LIFFE בלונדון, TOCOM ביפן. המסחר בחוזים מתנהל כיום באופן אלקטרוני ומרכז מאות רבות של מוצרים, החל בסחורות, דרך מדדים וריביות, וכלה במטבעות.