סיומת סטטית – הבדלי גרסאות

הראשון שפתר בעיה של מבנה לא מסוים סטטית היה קלפרון, על ידי מציאת משוואת הקו ה[[אלסטיות|אלסטי]] של קורה. הוא הגדיר שהקורה נשארת אלסטית, לכן עבור כל נקודה, הזווית משמאל לנקודה שווה לזווית מימין לנקודה, והשקיעה של הקורה רציפה. על ידי פיתוח הנוסחא y"=m/EI (משוואת הקו האלסטי) הוא איפשר פתרון של קורות ומסגרות לא מסוימות סטטית. הפיתוח המשמעותי אחרי כן היה [[חוקי קסטיליאנו]], החוקים השתמשו בהגדרות של אנרגיה, ומציאת מינימום האנרגיה במבנה. שיטה זאת נחשבת לשיטת הגמישות. ואיפשרה את פיתוח שיטת הקשיחות לאחר מכן. כיום על מנת לפתור מבנים מסובכים, נהוג להשתמש בשיטת הקשיחות שמופעלת על ידי תוכנות [[אלמנטים סופיים]]. דוגמאות למבנים לא מסוימים סטטית: קורה נמשכת, פלטת [[תקרה]], קיר, ולמעשה רוב המבנים הקיימים כיום.

 

מבנה לא יציב הוא מבנה שאין דרך להעביר את כל ה[[כוח (פיזיקה)|כוחות]] הפועלים (או העלולים לפעול) עליו לסמכים. יכול להיווצר מצב של מבנה לא יציב בשני מקרים, אחד הוא כאשר דרגת הסיום הסטטי קטנה מאפס. והשני הוא שיש נקודה בה כל קווי הפעולה של הסמכים חייבים להיפגש, וכך המבנה כולו יכול להסתובב סביב נקודת המפגש.