מרקנטיליזם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←ביקורת: הוספתי קישור לערך "יתרון יחסי" |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''מרקנטיליזם''' הוא תורה כלכלית הגורסת כי עושר ושגשוג האומה תלוי במידת ההון שצברה וכי הנפח של הסחר העולמי בלתי ניתן לשינוי. האופן הטוב ביותר להגדיל את ההון (שנמדד על ידי כמות מטילי ה[[זהב]] וה[[כסף (יסוד)|כסף]]) הוא יצירת מאזן מסחרי חיובי, קרי הגדלת ה[[ייצוא]] והקטנת ה[[ייבוא]]. על פי התורה המרקנטיליסטית ה[[ממשלה]] יכולה לממש יעדים אלו באמצעות ניהול מדיניות כלכלית פרוטקציוניסטית: עידוד ה[[ייצוא]] והקטנת ה[[ייבוא]] על ידי [[מיסוי]], [[מכס]]ים ו[[מכסות]]. [[מדיניות כלכלית]] כזו מכונה בדרך כלל מערכת מרקנטיליסטית.
מרקנטיליזם
== תאוריה ==
שורה 7:
כיום נחשבים הכלכלנים האירופיים בין השנים 1500 ל-1750 למרקנטיליסטים, אם כי הם מעולם לא ראו בעצמם כמי שתרמו לאידאולוגיה כלכלית יחידה וקוהרנטית. המונח נטבע על ידי [[המרקיז דה-מירבה]] ב-1763 והפך פופולרי לאחר ש[[אדם סמית']] השתמש בו בספרו "[[עושר האומות]]" ב-1776. מקור המונח הוא במילה הלטינית "mercari" שמשמעה "לבצע סחר" ובמילה "merx" שמשמעה "מצרך". בתחילה השתמשו במונח מבקרי התאוריה (דה-מירבה וסמית') אך הוא אומץ במהירות על ידי [[היסטוריון|היסטוריונים]]. המינוח האנגלי המקורי היה "המערכת המרקנטיליסטית" בעוד המונח המפורש "מרקנטיליזם" הגיע מ[[גרמנית]] בתחילת המאה העשרים.
המרקנטיליזם ככלל אינו נחשב למשנה כלכלית אחידה וסדורה. אין בנמצא כלכלנים מרקנטיליסטים שהציגו סכמה כוללנית לכלכלה אידאלית כפי שעשה [[אדם סמית']] מאוחר יותר. הכלכלנים שדגלו בשיטה המרקנטיליסטית העדיפו להתמקד בתחום אחד ורק מאוחר יותר הרעיונות השונים שולבו ואוחדו למה שכונה מרקנטיליזם. משהרעיונות שולבו לכדי תורה אחת, דחו אותה בטענה שהנסיון לאחד מספר רעיונות אינו בר-ביצוע. במידה מסוימת
על המדיניות המרקנטיליסטית הפנימית הייתה הסכמה רחבה פחות מאשר על מדיניות הסחר. בעוד אדם סמית' הציג את המרקנטיליזם כמדיניות התומכת בהגבלות ופיקוח הדוק על ה[[כלכלה]], מרקנטיליסטים רבים לא הסכימו לכך. העידן המודרני המוקדם התאפיין בריבוי [[מונופול]]ים ממשלתיים ולמרות שמרקנטיליסטים אחדים תמכו בכך, רבים אחרים הכירו בשחיתות המובנית ובחוסר היעילות של מערכת כזו. רבים אף הבינו כי התוצאה הבלתי נמנעת של קביעת מכסות ו"תקרות מחירים" תהיה היווצרות "[[שוק שחור]]". אלמנט אחד שעליו שררה הסכמה בקרב המרקנטיליסטים היה הצורך בדיכוי כלכלי של העובדים. פועלים וחקלאים נדרשו למעשה לחיות באופן שבו יוכלו לספק את צורכיהם הבסיסיים בלבד. המטרה הייתה כמובן למקסם את הייצור ללא התחשבות בצריכה. כסף מיותר, זמן פנוי והשכלה רחבה נתפשו כגורמים שעלולים להוביל לעצלנות ולהשחתת מידות ולכן יזיקו לכלכלה.
|