מטפחת – הבדלי גרסאות

קשר במטפחת שימש כרמז לכך שיש לזכור משהו. דוגמה לכך מופיעה בסיפורו של [[דוד פרישמן]], "פסח": "מאחרי שכח-הזיכרון של אותו צעיר לא היה מצוין בייחוד, הלך ועשה לו קשר במטפחת כיסו לסימן".{{הערה|[[דוד פרישמן]], [http://benyehuda.org/frischmann/otiot_058.htm פסח], באתר של פרויקט בן-יהודה}}.

בימים עברו, לפי ה[[ספרות]] הרומנטית, כלל ציוד החובה של גבר חזק ומגונן מטפחת צחה ולבנה, מקופלת ומגוהצת למשעי, שאותה היה שולף מכיסו ברגע המתאים ומושיט לנערה הממררת בבכי, לבושתה ולכלימתה, משום שממחטות הנשים הזעירות, עטורות התחרה, נועדו רק למחות דמעה יחידה, אך לא לסכור שטף דמעות גואה. כהמשך טבעי להשתלשלות הדברים, הייתה היא מכבסת ומגהצת את המטפחת ומשיבה אותה לבעליה - תירוץ מצוין להמשך הקשר. יש מקום להניח, שהופעת ממחטות הנייר המעשיות וההגייניות שמה קץ למנהג הרומנטי הזה. מקומן של אלה בספרות על פי רוב על שולחנותיהם של יועצי [[נישואים]]/[[גירושין]], [[עורך-דין|עורכי-דין]] ו[[פסיכולוג|פסיכולוגים]]ים - בדרך כלל באריזות גדולות וחסכוניות.