מיאר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
GilCahana (שיחה | תרומות)
מ שוחזר מעריכות של ריינג'ר סגול 3 (שיחה) לעריכה האחרונה של בריאן
שורה 33:
אחד המיאר הידועים ביותר. בתחילה היה משרתו של [[ולאר|הולא]] "[[ולאר#אולה (Aule)|אולה]]" (שליט האדמה), ואהב מלאכת כפיים, סדר וארגון יותר מכל. פשר שמו "הנתעב"; מכך ניתן להסיק שהיה לו שם קדום יותר, בטרם נפל אל האופל, אשר נשכח. הוא היה משרתו הנאמן ביותר של [[מורגות'|מלקור]], ומבין הראשונים שהתדרדרו לתכליתו. במשך העידן הראשון העלים את דמותו הנאה, ונהפך למכשף חכם, אך אכזר ורב עוצמה, אדון לרוחות וצללים, יוצר זאבי-האדם האומללים, וצלמו נורא ואיום - עינו היא סמל המוות. הוא שמר בצפון הארץ התיכונה, עוד בעידן הראשון, וכשפיו האפלים גבלו בכשפיה של המיא מלין הטהורה, שחיה ביער דוריאת. במקום בו נפגשו כשפיהם, הייתה ארץ מלאת פחד וחלחלה. אבל בסיפור על ברן ולותין (Beren & Luthien), שהייתה בתה של מלין, סופר כי היא, יחד עם הכלב הואן (Huan) שהיה שייך לולא אורומה, הצליחה לגבור על סאורון ולהביסו. ואז יצאה רוחו מגופו ושבה אל מצודת האופל של מלקור. זו הייתה תבוסתו הראשונה, ואז הוא נשכח מלב.
 
לאחר מלחמת החרון, בתחילת העידן השני, מצאו הולאר את סאורון ושפטו אותו. אבל סאורון השיב את דמותו הנאה כאחד האינור, ודיבר במילים חלקות וכיזב שהוא מלא צער וחרטה על מעשיו השפלים, עד שהולאר התפתו להאמין לו והחליטו לתת לו הזדמנות נוספת. כך הוא נותר בארץ התיכונה, בעוד ששוכניה שכחו לגמרי מסאורון, משרתו הגדול של מלקור. בעידן הזה הוא החליט לשוב לבין גזעי הארץ התיכונה, ובא בצלם דמות יפה, ואף כינה את עצמו אנטר (Anatar), שר המתנות. מכיוון שידע כי העלפיםבני הלילית הם הגזע הנעלה, ושליטה עליהםעליו יכולה להיות טקטיקה מצוינת, ניסה סאורון להתחבר אליהם. אבל [[גיל-גאלאד]], שהיה המלך העליון על העלפיםבני הלילית, ואלרונד חצי עלףאלף וקירדן שר הנמלים דחו אותו מרוב חשדות בו. אולם ב[[ארגיון]] (Eregion), עיר חרשי העלפיםהאלפים של [[קלברימבור]] נכדו של פאנור, אשר לרגלי הרי האובך, קיבלו אותו בברכה, כי השתוקקו ללמוד מחוכמתו הנעלה ומלאכת כפיו; רק האדון קלבורן והגבירה גלדריאל חשו איבה כלפיו, ונטשו את ארגיון מיד כאשר ראו כי השאר נוטים אחריו. שם הוא הציע לעלפיםלאלפים את רעיון החישול של [[טבעות הכוח]], שישמרו את כוחם, יציגו את הדרתם ותפארתם ויהדפו את פגעי הזמן והשתנות העולם המהירה והמעיקה על האלפים - כי בטבעות הללו היה הכוח למשול בכל הארץ. אך תוכניותיו האמיתיות היו אחרות, כי הוא תכנן לחשל, באש הר הדין שבארצו מורדור, עוד טבעת אחת בסתר, הטבעת הראשית, שתשלוט על כל שאר טבעות הכוח ואלו יהיו כפופות לרצונה, ובכך יוכל סאורון לשלוט על כל עונדי-הטבעות ולמשול בארץ כולה. אבל לאחר שהוא חישל את הטבעת השליטה ומכר למענה את נשמתו ורצונו לשלוט ולהרוס, והאלפים עלו על מזימותיו, התחוללו נגדו המלחמות החדשות. די במפתיע הוא נפל בשבי הנומנורים (ה[[דונאדין]], Dunedain), הנעלים ביותר בקרב בני האדם, שחיו בין [[ולינור]] לבין הארץ התיכונה, על האי [[נומנור]] שבצורת כוכב. גם שם הצליח סאורון להשפיע על המלך, ולבסוף להביא לחורבן נומנור. כי תחילה היה לאסיר, אבל כאשר שמע המלך על חוכמת סאורון, מינה אותו ליועצו. כך החל סאורון להמריד את המלך ואנשיו נגד הולאר. הוא סיפר להם על אל גדול בשם "מלקור", והם התחילו לסגוד לו בלי להבין את מעשיהם; הם התחילו להכחיש את [[אילובטר]] ולדחות את תכלית הולאר. ולבסוף, מדברי סאורון, הם קינאו באלפים, בולאר ובמיאר, ואמרו כי גם להם מגיעים חיי אלמוות, והם אכן שטו לארץ אמן, ודרכו על חופי ולינור. אז התערב הכוח העליון ביותר - [[אילובטר]]. הוא כיסה את כל אותם שבאו למערב תחת האדמה, ואת ממלכת נומנור הטביע, וסאורון שקע תחת הים, והובס שוב.
 
אבל הטבעת האחת המתינה לו בארץ מורדור, שם היא חושלה. משום שהיא עדיין הייתה קיימת, סאורון נותר חי. שוב שבה רוחו אל הארץ התיכונה, והוא בא מיד לארץ מורדור העתיקה שלו, וענד את הטבעת בשנית. אך הפעם איבד סאורון את דמותו הנאה לנצח. הוא נעשה כמעט דומה ל[[מלקור]], אדון האופל הקדום. ואז הוא התחיל לפעול שוב, ושלח את חייליו להתפשט על כל הארץ, ואורקים רבים הקימו מחנות על הרי האובך. לכן פרצה שוב מלחמה ארוכה, שבה נכרתה ברית אחרונה בין האלפים ובני האדם נגד צבאות סאורון. אבל לבסוף קטע יסילדור, מלך בני האדם מזרע אנשי נומנור, את האצבע שעליה ענד סאורון את הטבעת. סאורון הובס בפעם השלישית. אך נותר חי כי הטבעת התקיימה, ובינתיים החלה לעבור מעונד לעונד (האלפים, ובפרט אלרונד וקירדן, קראו ליסילדור להשמיד את הטבעת מיד בעוד הם ליד הר הדין, אבל בני-האדם חמדנים, ויסילדור סירב להשמידה עד שהיה מאוחר מדי).