|
==תולדות חייו==
פורסמן נולד ב[[ברלין]] ב-29 באוגוסט 1904. לאחר סיום לימודי תיכון התקבל ללימודי רפואה ב[[אוניברסיטת ברלין]] ועבר את בחינות מקצוע הרפואה בשנת 1928.
פורסמן שיער כי ניתן להחדיר צנתר ישירות לחלל הלב ולהשתמש בו לשימושים שונים כגון החדרת תרופות ישירות ללב, הזרקת חומר ניגודי ומדידת לחץ דם תוך-לבבי. החשש באותם ימים היה שהחדרת צנתר לחלל הלב עלולה להיות קטלנית. כדי להוכיח כי השערתו ישימה הוא החליט לבצע ניסוי רפואי על גופו.
בשנת 1929, בעודו עובד בעיר [[אברסוואלד]], הוא ביצע את צינתור הלב האנושי הראשון. הוא התעלם מסירובו של מנהל המחלקה בה עבד ושיכנע אחות חדר ניתוח, בשם גרדה דיטזן, שהייתה אחראית לאספקת כלים [[סטרילי]]ם לסייע לו. האחות הסכימה, אולם התנתה זאת בכך שהוא יבצע את הניסוי על גופה ולא על עצמו. אולם פורסמן, קשר את האחות לשולחן חדר הניתוח ועשה עצמו נותן לה הרדמה מקומית וחותך את זרועה, בשעה שביצע את ההליך על עצמו. הוא אילחש את זרועו באזור המרפק והחדיר [[צנתר]] המשמש לניקוז [[שלפוחית השתן]] אל תוך וריד שטחי העובר בקדמת המרפק והנקרא Median cubital vein כשהוא דוחף את הצנתר כ-30 ס"מ לתוכו. רק בשלב זה שחרר את האחות הכפותה, אשר הבינה כי הוא איננו מבצע את הניסוי על גופה, וביקש ממנה לטלפן למחלקת הרנטגן. הם הלכו יחד ברגל למחלקת הרנטגן אשר הייתה קומה אחת מתחת לחדר בו שהו ושם, תחת שיקוף ב[[פלואורוסקופ]] דחף את הצנתר כ-30 ס"מ נוספים לתוך חלל בלב. מצב זה של הצנתר תועד ב[[צילום רנטגן]] בו נראה הצנתר בתוך ה[[לב האדם#מבנה הלב|פרוזדור הימני]] בלב.
הרופא הראשי של בית החולים באלברסוואלד נרעש בתחילה ממעשהו של פורסמן, אך לאחר שראה את צילום הרנטגן הבין
את גודל התגלית והוא התיר לפורסמן לבצע צינתור לב נוסף על חולה סופנית אשר מצבה השתפר לאחר שפורסמן החדיר תרופה לגופה בדרך זו. הפעם בוצע הצינתור ללא צורך בשיקוף לאחר שפורסמן אמד את המרחק הדרוש להחדרת הצנתר ללב. פורסמן שלח את תאור הניסוי ותוצאותיו לירחון הגרמני Klinische Wochenschrif (מילולית: רפואה קלינית; שמו היום: Journal of Molecular Medicine){{הערה|W. Forssmann, [http://www.springerlink.com/content/m3748762541316x5/ Die sondierung des rechten Herzen]. '''Klinische Wochenschrif''' 1929;45:2085-2087}}.
לאחר הניסוי בעידודו של הרופא הראשי בבית החולים באלברסוואלד המשיך פורסמן בהתמחות בכירורגיה, במשרה ללא שכר, בבית החולים [[שריטה (ברלין)|שריטה]] בברלין תחת הנחיית המנתח הנודע [[פרדיננד זאוארברוך]]. אולם, ב-5 בנובמבר 1929, מיד לאחר שפורסם מאמרו בירחון הרפואי, פרסום שזכה להד תקשורתי, הוא פוטר לאלתר ממשרתו על ידי זאוארבוך. על פי גרסה אחת אמר לו זאוארבוך: "אתה ודאי שאינך יכול להתחיל דרכך בכירורגיה בדרך כזו". הוא שב לאברסוואלד להשלמת התמחותו ושם ביצע ניסויים בבעלי חיים לשיקוף חלל הלב תוך שימוש בחומר ניגודי ואף המשיך לבצע ניסויים בצינתור לב על גופו, סך הכל ביצע תשעה צינתורי לב עצמיים. בזכות מחקריו הוא נחשב לאחד מאבות תחום ה[[קרדיולוגיה]] בכלל ו[[קרדיולוגיה פולשנית]] בפרט.
בשנת 1931, לאחר שרכש לעצמו שם ומעמד, הוא הוזמן על ידי זאוארבוך לשוב לשריטה ושהה שם במשך שנה לפני שפוטר שוב משלא עמד בציפיות לפרסומים מדעיים. בשנת 1932 עבר לעבוד כמנתח בבית חולים בעיר [[מיינץ]], שם פגש את אשתו, רופאה אף היא, והתחתן בשנת 1933. בני הזוג שבו לברלין ופורסמן החל בהתמחות ב[[אורולוגיה]].
פורסמן היה חבר [[המפלגה הנאצית]] בין השנים 1932{{כ}}-1945. בתחילת מלחמת העולם השנייה גויס לצבא, היה רופא צבאי בחזית המזרחית ובצפון ובתום המלחמה היה תקופה קצרה במחנה שבויים. לאחר המלחמה הוא מצא את משפחתו בכפר קטן ב{{ה|יער השחור}} ונשאר שם כשלוש שנים כרופא כללי. לאחר מכן הוא לא מצא משרה כמנתח בבית חולים ושב לעבוד כאורולוג ב[[באד קרויצנאך]] (Bad Kreuznach) הוא כמעט נואש מרצונו לקדם את תחום צינתור הלב, אולם להפתעתו הוזמן לתת את הרצאת הפתיחה של החברה הגרמנית למחקר קרדיולוגי ובשנת 1954 הוענקה לו מדליית לייבניץ מטעם [[האקדמיה הגרמנית למדעים]]. יחד עם זאת הוא כשל בניסיונו לקבל משרת פרופסור באוניברסיטת מיינץ כיוון שלא השלים את עבודת הדוקטורט והאוניברסיטה סברה שהענקת המשרה עשויה לפגוע ביוקרת האוניברסיטה.
בחודש אוקטובר 1956 הוא התבשר כי הוענק לו פרס נובל לרפואה. לאחר הענקת הפרס, העניקה לו אוניברסיטת מיינץ משרת פרופסור של כבוד לכירורגיה. ניסיונותיו לקבל משרה טובה יותר כשלו. עם פרישתו שב ליער השחור.
לפורסמן ואשתו נולדו שישה ילדים. הוא נפטר ב-1 ביוני 1979 לאחר התקף לב.
| 