הבדלים בין גרסאות בדף "המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה"

מ
אין תקציר עריכה
מ (בוט החלפות: אידאולוג)
מ
בין השנים [[1936]]–[[1939]] תמכה הפק"פ ב[[המרד הערבי הגדול|מרד הערבי הגדול]] (שכונה ב[[היישוב|יישוב]] בשם [[מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט]]). פק"פ התנגדה לאלימות כנגד היהודים, אך טענה שהמאבק בכללו צודק. מהלך זה גרם לפרישתם של יהודים רבים. חלק מן היהודים שנשארו במפלגה התארגנו בסקציה יהודית שנקראה [[קבוצת אמת]] והייתה תחת הנהגתו של [[שמואל מיקוניס]], סקציה זו התנגדה לעמדת ההנהגה של המפלגה, דרשה להכיר באינטרסים היהודים, צידדה בשיתוף פעולה עם כוחות ציוניים "מתקדמים", ותמכה ב[[עלייה לארץ ישראל|עלייה]] יהודית "מטעמים הומניטריים".
 
בשנת [[1940]] חל פילוג של ממש במפלגה בין הסקציה היהודית לבין ההנהגה על רקע חילוקי דעות בנושא [[הסכסוך הישראלי-ערבי]] סיבה נוספת לקרע הייתה [[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]] משנת [[1939]] שבעקבותיו הנחה [[סטלין]] את המפלגות הקומוניסטיות [[מדינה נייטרלית|לשמור על [[נייטרליות]] ב[[מלחמת העולם השנייה]]. קבוצת אמת התקשתה לעכל הנחיה זו.
 
אחת ממנהיגות הפק"פ, [[שמחה צברי]], בחורה יהודיה ממוצא תימני, שהייתה בת זוגו של המזכ"ל [[רדואן אל-חילו]], אף הנהיגה פעולות חבלה נגד הבריטים ומוסדות ציוניים ב-1936. בין הפעולות היו הטלת שתי פצצות ב[[חיפה]] והצתת דוכן ב[[יריד המזרח]]. בפעולות אלה לא תמכה ההנהגה הפלסטינית של הפק"פ, שכנראה אף התנגדה להם{{הערה|{{הארץ|דליה קרפל|"במוסקבה קראו לה יאמינה"|1.1528690|7 בדצמבר 2004|}}}}.