ויקיפדיה

חדר הסעודה האחרונה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מאין תקציר עריכה
עוד קצת שיפוצים
שורה 4:
'''חדר הסעודה האחרונה''' הוא האולם בו התקיימה [[הסעודה האחרונה|סעודתו האחרונה]] של [[ישו]], על פי אמונת רוב הכנסיות ה[[נצרות|נוצריות]]. הוא נקרא ב[[לטינית]] בשם '''קנקולום''' (coenaculum או cenaculum), כלומר "חדר האוכל", וב[[יוונית]] הוא נקרא "אנאגיון" ב[[הברית החדשה|בברית החדשה]] או "היפריון"; ב[[אנגלית]] נקרא החדר לעתים גם בשם "The upper room".
 
החדר שוכן ב[[הר ציון]] בקומה השנייה מעל [[קבר דוד המלך]], תבניתו כמעט [[ריבוע|רבועה]] וממדיו הם 15X12 מטרים. המקום מזוהה עם אירועים חשובים נוספים במסורת הנוצרית, כמו ה[[הליטורגיה הקדושה|אוכריסטיה]], טקס [[רחיצת הרגליים]] שנקבע על ידי ישו בעת הסעודה האחרונה, הופעתו של ישו שקםלאחר קימתו לתחייה בפני השליחים, וירידת [[רוח הקודש (נצרות)|רוח הקודש]] על השליחים ביום החמישים מאז הצליבה ([[פנטקוסט]]).
 
מסורת אחרת, של [[הכנסייה הסורית אורתודוקסית]], מזהה את חדר הסעודה אחרונה עם חדר השוכן מתחת ל[[כנסיית סנט מרק]] בעיר העתיקה בירושלים, המוכר כביתה של מרים אמו של [[מרקוס המבשר|יוחנן הידוע כמרקוס המבשר]]<ref>ד"ר [[זאב וילנאי]], '''ירושלים בירת ישראל''', העיר העתיקה וסביבתה, הוצאת אחיעבר-ירושלים, 1972 כרך ב' עמ' 23 בתמונת הכניסה לכנסייה כתוב Syrian orthodox convent, St. Marks house – The upper room</ref>.
 
== היסטוריה ==
מסורות עתיקות מלמדות על קיומה של כנסייה המנציחה את הסעודה אחרונה של ישו בירושלים, אך מכנסייה זו לא נותר דבר אחרי שנחרבה כמה וכמה פעמים. חדר הסעודה האחרונה הקיים היום בהר ציון הוא חלק מ[[בזיליקה]] [[צלבניצלבנים|צלבנית]]ת על שם [[מרים אם ישו|מרים הקדושה]] שנבנתה בשנים [[1110]]-[[1130]]. בזיליקה זו נחרבה על ידי ה[[סולטאן]]השליט ה[[איובים|איובי]] מ[[דמשק]],אל-מלכ [[אל-מעט'ם מועזם טוראן שאחעיסא]] בשנת [[1219]], אך היא שוקמה והועברה למשמורת ה[[פרנציסקנים]] בשנת [[1334]]. אלה החזיקו במקום עד למחצית [[המאה ה-15]], ובעקבות סכסוך מקומי עם היהודים על הבעלות במקום, גורשו הצדדים בידי השלטון ה[[ממלוכים|ממלוכי]] והמתחם כולו הועבר לידיים מוסלמיות.
 
בימי [[המנדט הבריטי]] ב[[ארץ ישראל]] הורשו לראשונה [[יהודים]] ונוצרים לבקר במקום, לאחר שהיה סגור בפניהם במשך מאות שנים. אחרי קום [[מדינת ישראל|המדינה]] הועבר חדר הסעודה האחרונה לרשות השלטון הישראלי. בשנת [[1964]] ביקר במקום ה[[אפיפיור]] [[פאולוס השישי]], ובשנת [[2000]] ביקר בו האפיפיור [[יוחנן פאולוס השני]].
 
מדי פעם מעלים גורמים [[קתולים|קתוליים]] על סדר היום את הבקשה להעביר את חדר הסעודה האחרונה לידי הכנסייה הקתולית. ב-2005, למשל, הוצע "לשלם" תמורת המהלך בהעברת [[כנסיית [[סנטה מריה לה בלנקה]] שב[[טולדו]], שנבנתה במקור כ[[בית כנסת]], לידיים יהודיות.{{הערה|{{NFC|עידן יוסף|אל תתן את קבר דוד לוותיקן|001-D-86081-00|19 בנובמבר 2005}}}} נכון ל-2014 לא נחתמה כל עסקה להעברת בעלות, וחדר הסעודה האחרונה נמצא תחת חסותו של [[משרד הדתות]] הישראלי.
 
== ארכיטקטורה ==
חדר הסעודה האחרונה מחולק למרחבים על ידי עמודים בעלי כותרות צלבניות קלאסיות בעלות עיצוב שונה לכל כותרת. העמודים תומכים תקרה העשויה מקמרונות צולבים בסגנון ה[[אדריכלותראשית גותית|גותי]]האדריכלות הקלהגותית, שלבשלב המעבר מאדריכלות ה[[שושלת לוזיניאןרומנסק]], דבר מעיד על כך שהשיפוץ הצלבני נעשה במאה ה-13. בפינה הדרומית-מערבית של האולם שינה ירידה ל[[קריפטה]] המחופה בתקרה כיפתית ונתמכת בעמוד שיש הנושא כותרת בעלת [[תבליט]] של [[שקנאים]].
המוסלמים שילבו בקיר הדרומי [[מחרב|גומחת תפילה]] לכיוון [[מכה]] וכן חלונות [[ויטרז']] הכוללים פסוקים מה[[קוראן]].
 
== קישורים חיצוניים ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/חדר_הסעודה_האחרונה"