קאנג'י – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 79.183.122.134 (שיחה) לעריכה האחרונה של 84.94.160.132 |
|||
שורה 1:
{{כתב מזרח אסייתי}}
[[קובץ:Japanese word "Kanji" (Mincho typeface).png|ממוזער|100px|הסימנים לכתיבת המילה '''קאנג'י'''. מילולית: "סימנים מתקופת שושלת האן"]]
'''קַאנְגִ'י''' (ב[[יפנית]]: '''漢字''', "סימנים מתקופת [[שושלת האן|האן]] הסינית") הם סימנים סיניים אשר נעשה בהם שימוש בכתיבת ה[[שפה]] ה[[יפנית]]. קאנג'י הוא אחד מארבעה מערכי כתב הנמצאים בשימוש בכתב היפני המודרני (שלושת האחרים הם: [[היראגאנה]], [[קאטאקאנה]] ו[[רומאג'י]]).
== היסטוריה ==
אין הסכמה לגבי תחילת השימוש בסימנים הסיניים ב[[יפן]], אך מקובל להניח כי [[נזיר]]ים [[בודהיזם|בודהיסטים]] הביאו עמם טקסטים סיניים ליפן ב[[המאה ה-5|מאה ה-5]]. במשך הזמן, התפתחה השיטה הנודעת כ[[קאנבון]] (漢文), שיטה המשתמשת בסימנים סיניים בסיסיים ביותר עם סימני הגייה המאפשרים לקורא היפני לקרוא את הטקסט לפי ההגייה וחוקי ה[[דקדוק]] היפניים.
באותה עת, לשפה היפנית לא הייתה צורת כתיבה עצמאית. לאחר זמן התפתחה צורת כתיבה שנקראה "מניוגאנה", אשר השתמשה במספר מוגבל של סימני קאנג'י תוך שימוש בצורת ההגייה שלהם בלבד וללא התייחסות למשמעות ה[[בלשנות|לשוני]] שלהם. מניוגאנה, אשר נכתבה בסגנון מעוגל מאוד, הפכה במרוצת השנים להיראגאנה, צורת כתיבה שהייתה נגישה לנשים (מהן נשללה הזכות להשכלה גבוהה). רבות מעבודות ה[[ספרות]] ב[[תקופת היאן]] שנכתבו על ידי נשים - נכתבו בהיראגאנה. צורת הכתיבה קאטאקאנה הגיעה לעולם בדרך מקבילה לזו של היראגאנה אחותה, כאשר [[פרחי כמורה]] ב[[מנזר]]ים פישטו את צורת המניוגאנה לצורת כתיבה פשוטה. הקאטאקאנה וההיראגאנה מכונות שתיהן בשם הקיבוצי [[קאנה (כתב)|קאנה]].
ככל שצורות הכתיבה היפניות התפתחו והתרחבו, החלה צורת הקאנג'י להיכנס לשימוש על מנת לציין מושגים, כגון [[שם עצם|שמות עצם]], [[שם תואר|שמות תואר]] ו[[פועל (בלשנות)|פעלים]], בעוד הקאנה שימשה לכתיבת סיומות פעלים, מילים יפניות מיוחדות ומילים זרות (אם כי השימוש בהן לצורך זה התפתח מאוחר יותר; במקור כל המילים הזרות נכתבו בצורה [[פונטיקה|פונטית]] בעזרת קאנג'י).
== סוגי קאנג'י ==
מרבית סימני הקאנג'י היפניים והסינים זהים בצורתם, או דומים זה לזה, אך קיימים סימנים ביפנית שאין להם מקבילה בשפה הסינית. קיימים סימנים בעלי משמעות זהה אשר נכתבים בצורה שונה, וסימנים זהים גרפית אשר מקבלים משמעות שונה ביפנית. ישנם גם סימנים ייחודיים ליפנית הנקראים "קוקוג'י" (''Kokuji''). ישנם מאות סימני קוקוג'י, ולמרות שחלקם נדירים בשימוש יומיומי, רובם נעשו תוספת חשובה לשפה היפנית הכתובה. סימני קוקוג'י לדוגמה:
* 峠 - טוגה (מעבר הררי)
* 榊 - סאקאי (עץ סאקאי, סוג של קמליה)
* 畑 - האטאקה (שדה יבול)
* 辻 - צוג'י (רחוב, הצטלבות דרכים)
* 働 - האטארה (עבודה)
בנוסף לקוקוג'י, ישנם קאנג'י אשר קיבלו ביפנית משמעויות שונות מהמקור הסיני. סימנים אלו אינם נחשבים כקוקוג'י אלא נקראים קוקון (国訓 kokkun)וכוללים סימנים כגון:
* 沖 - אוקי (ליד החוף)
* 椿 - טסובאקי (קמליה יפנית)
לעתים ניתן לכתוב את אותו סימן קאנג'י בשתי דרכים שונות, המכונות 旧字体 (קיוּ-גִ'יטָאי, צורת סימן ישנה), ו-新字体 (שִׁין-גִ'יטָאי, צורת סימן חדשה). קיו-ג'יטאי היה בשימוש לפני סוף [[מלחמת העולם השנייה]], אך לאחר המלחמה הציגה ה[[ממשלה]] היפנית את הסימנים המפושטים החדשים, שין-ג'יטאי. אף כי הסימנים החדשים דומים בחלקם ל[[כתב סיני#סינית מפושטת|סימנים המפושטים]] ב[[סין]], למעשה שיטות הפישוט שונות מהותית.
ישנם גם סימנים סינים אשר היפנית עושה שימוש רק בתעתיק הפונטי שלהם (נקראים 当て字 אָטֶג'י), בסינית ישנם עוד סימנים רבים אחרים אשר לא נכללים גם ביפנית.
== קריאה ==
לסימן קאנג'י עשויות להיות מספר צורות הגייה אפשריות,(במיקרים נדירים אף עשר ואפילו יותר) כתלות בהקשר, כוונה, שימוש במורכבות ומיקום הסימן במשפט. צורות הגייה או "קריאה" אלו, מסווגות בדרך כלל לשתי קטגוריות: אוֹנְ-יוֹמי או קוּנְ-יוֹמי.
=== אונ-יומי ===
תעתיק האונ-יומי (音読み) של הקאנג'י (נקרא גם קריאת "אוֹן" או קריאה "סינית") מבוסס על קירוב יפני של ההגייה הסינית של הסימן בזמן שבו אומץ הסימן לשפה היפנית. חלק מהסימנים "יובאו" ליפן מספר פעמים ממחוזות שונים בסין ובתקופות שונות ולכן יש להם מספר הגיות אונ-יומי (ולפעמים גם מספר משמעויות).
ישנם גם סימני "וואסאי קאנג'י" שלהם אין כלל הגיית "און".
לדוגמה, סימן הקאנג'י ל"בהיר" או "הבא" (明) יכול להגות כ-מְיוֹ, בהשאלה מוקדמת יחסית ([[המאה ה-5]]) מאזור דרום סין. בצירופים אחרים, נהגה אותה הסימן כ-מֵיי, השאלה מאוחרת יותר (מהמאות ה7-9) מצפון סין. לעומת זאת, הסימן 込 לא הושאל בשום שלב מהשפה הסינית ולכן אין לו הגיית "און".
הגיית אונ-יומי מאופיינת פונטית בנטייתה לקריאה חד הברתית מאחר שכל סימן מייצג הברה סינית בודדה. עם זאת, רוב ההברות הסיניות (בעיקר בצורת ההגייה הסינית מהאלף הראשון, בה עיצורים סופיים היו שכיחים יותר מאשר בניבים של ימינו) לא התאימו בצורת הגייתן לצורת ה[[תנועה (פונולוגיה)]]-[[עיצור]] של היפנית הקלאסית. עקב כך, רוב הגיות האונ-יומי מורכבות משתי הברות כאשר ההברה השנייה מאריכה את ההברה הראשונה (בדרך כלל להברה שנגמרת בצליל e יתוסף הצליל i, ולהברה הנגמרת בצליל u יתוסף הצליל o) או שההברה השנייה היא אחת מהצורות הבאות: קו, קי, צוּ, צ'י או -ן, אשר נבחרו בשל קירובן לעיצור הסופי של הסינית העתיקה.
=== קונ-יומי ===
קריאת קונ-יומי (訓読み) של קאנג'י (נקראת גם קריאת "קון" או קריאה "יפנית") היא קריאה המבוססת על ההגיה של מילים יפניות מקוריות אשר תאמו במשמעותן את משמעות המילים הסיניות כאשר האחרונות "יובאו" ליפן. גם כאן, ישנה האפשרות שלקאנג'י מסוים תהיה יותר ממשמעות "קון" אחת, וישנה גם האפשרות שלא תהיה לו משמעות כזו כלל.
למשל, לקאנג'י למילה [[מזרח]] 東, קיימת הגיית "און": טוֹ (להשוואה, ב[[מנדרינית]]: דונְג). אולם בשפה היפנית הייתה קיימת כבר מילה לציון המילה מזרח - הִיגָאשִׁי - ולכן הקאנג'י 東 קיבל מאוחר יותר את ההגייה היפנית כהגיית קונ-יומי. לעומתו, לקאנג'י 寸, המציין יחידת מידה סינית, לא הייתה מקבילה יפנית מוקדמת ולכן הוא נהגה רק בצורת אונ-יומי: סוּן.
=== סוגי קריאה נוספים ===
לחלק מסימני הקאנג'י ישנה קריאה נוספת, ידועה פחות, הנקראת נאנורי. הנאנורי נמצאת בשימוש בעיקר לציון שמות אנשים, והיא קרובה יחסית להגיית הקונ-יומי. שמות מקומות מצוינים גם הם לעתים בקריאת נאנורי (או לעתים בסוגי קריאה נדירים שלא מופיעים במקומות אחרים).
'''גיקון''' (義訓) היא דרך לקריאת צירופי קאנג'י אשר אין להם זיקה למשמעות הכתובה או המדוברת של צורת האונ-יומי או הקונ-יומי של כל סימן, אלא הם משמשים כביטוי עצמאי המורכב משתי מילים. לדוגמה, הצירוף 一寸 (איסּוּן) יכול להיות מתורגם כ"סוּן אחד" (סוּן - יחידת אורך), אך הוא שכיח יותר בקריאת הגיקון שלו: "צ'וֹטּוֹ" שמשמעותה: "קטן". בקריאת גיקון משתמשים ביפן גם לציון שמות משפחה יפניים.
לרבים מסימני האטג'י (קאנג'י הנמצאים בשימוש בשל ערכם הפונטי בלבד) נוצרה משמעות הנובעת מהשימוש שנעשה בהם. לדוגמה: מהמילה 亜細亜 - אה-ג'י-אה - [[אסיה]] - הושאל הסימן 亜 ועכשיו משמעותו היא "אסיה", כאשר הוא מופיעי בצירופים כגון 東亜 (טו-אה): מזרח אסיה, למרות שבעבר הוא שימש רק ליצירת הצליל אָה,
מהמילה הפונטית 亜米利加 אמריקה (אה-מֶה-רי-קה, כאשר מה היא קריאה לא מקובלת של הסימן 米) נלקח הסימן השני ליצירת מטבע הלשון החצי-רשמי 米国 (בִּיי-קוֹקוּ, עם הקריאה היותר מקובלת של הסימן 米), שמשמעותו המילולית היא ארץ האורז אך למעשה הכוונה בו היא ל[[ארצות הברית]].
==ראו גם==
* [[כתב סיני]]
*[[הנג'ה]]
==קישורים חיצוניים==
*[http://www.kanjisite.com/ אתר ללימוד יפנית וקאנג'י]
*[http://www.japanit.co.il/ אתר ישראלי ללימוד יפנית]
[[קטגוריה:כתב יפני]]
[[קטגוריה:כתב לוגוגרפי]]
{{Link GA|de}}
{{Link GA|ru}}
| |||