תותח פריז – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: הקובץ Parisgun2.jpg הוסר מכיוון שנמחק מוויקישיתוף על ידי Fastily עם הסיבה: commons:Commons:Deletion requests/File:Parisgun2.jpg |
←נתונים טכניים: הרחבה |
||
שורה 34:
==נתונים טכניים==
[[קליבר]] התותח היה 210 מ"מ ולאחר ירי של 56 פגזים הורחב לכדי 240 מ"מ. אורך ה[[קנה (נשק)|קנה]] היה 28 מטרים של קנה מחורץ ועוד 6 מטרים קנה חלק. כל פגז שנורה במהלך ירי רצוף היה בקליבר גדול מעט מקודמו.
מפעלי קרופ העשירו את הפלדה לייצור הקנה בכמות קטנה של ה[[יסוד כימי|יסוד]] [[מוליבדן]]. המוליבדן שהוסף לפלדה העלה את [[נקודת התכה|נקודת ההתכה]] של הפלדה ל-2,620 [[מעלות צלזיוס]], כאלף מעלות יותר מעל נקודת ההתכה של ברזל. כן ביטל המוליבדן את תכונת הפריכות של הפלדה המתגלה בטמפרטורות גבוהות וגורמת להסדקותה. רק ב-[[1916]], באמצעות [[הנדסה הפוכה]] של שרידי קני תותח גילו הבריטים שהפלדה של קרופ הכילה מוליבדן והחלו להשתמש בעצמם ב"פלדת מולי" לייצור שריונות [[טנק]]ים{{הערה|סם קין, '''הכפית הנעלמת''', [[דביר (הוצאת ספרים)|דביר]] 2013 עמ' 104-106}}.
משקל פגז היה בין 94 - 120 ק"ג, כל פגז נשא כ-7 ק"ג [[חומר נפץ]] ונורה למרחק 130 ק"מ, תוך הגעה לרום מרבי של 40 ק"מ ו[[מהירות לוע]] של 1,600 מטר בשנייה (מעט פחות מפי 5 מ[[מהירות הקול]]) ובכך השיג את נתוני הגובה, המרחק והמהירות הגדולים ביותר לכלי ירי עד המצאת ה-[[V-2]]. לצורך כל ירי בודד נדרשו 180 ק"ג [[אבק שריפה]]. זמן שהיית הפגז באוויר עד הפגיעה היה 170 שניות. דיוק התותח לא היה גדול והתאים למטרות בגודל עיר, כמו פריז. הטווח הגדול ביותר הושג בירי ב[[זווית]] של 55°, כיוון שבזווית זו הגיעו הפגזים לשכבת [[אטמוספירה]] גבוהה יותר מאשר בירי בזווית 45° (שהיא, תאורטית, בהזנחת התנגדות האוויר, הזווית המיטבית לירי לטווח מקסימלי). בשכבה זו, ה[[סטרטוספירה]], האוויר דליל והתנגדותו קטנה וכך הושג טווח גדול יותר.<ref>{{כ}}[http://stwww.weizmann.ac.il/ptc/tehuda/pdf-1-2001/30-34.pdf קירוב ראשוני וחישוב נומרי של המסלול] (המאמר מכיל בלבול נפוץ ומכנה את התותח "[[ברטה הגדולה]]", אף שמדובר בתותח אחר {{עברית}}</ref>
| |||
