מוריס שמאס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 11:
בשנת [[1979]], לכבוד חתימת [[הסכמי קמפ-דייוויד|הסכם השלום בין ישראל למצרים]], שמאס פרסם אוסף סיפורים קצרים ב[[ערבית]] בשם "שייח' שבתאי וחכאיאית מן חארת אל-יהוד" (השייח' שבתאי וסיפורים משכונת היהודים). בשנת [[1989]] הוא פרסם ספר [[שירה]] בערבית ספרותית בשם סבע סנאבל הזילה ("שבע שיבולים צנומות"), בו כ-40 שירים העוסקים במוסר, חברה ופוליטיקה, תוך שימוש במוטיביים תנ"כיים. שני ספרים קצרים אלו זכו לתהודה רבה במצרים, אך זכו לתפוצה מעטה בישראל.
 
בשנת [[2003]] פרסם את ספרו השלישי בערבית, [[ספר זכרונות]] בשם "עזה - חפידת נפרתיתי" ("עזה נכדתה של [[נפרתיתי]]"). בספר שמאס מספר על נעוריו במצרים ועל חייו בישראל, בעיקר שנותיו הראשונות בה. הספר כתוב, כמו רבים מכתביו האחרים של שמאס, ברוח ההומור המצרי, אך גם מביא את סיפור האהבה בין שמאס לאשתו עזה, שנפטרה שנים אחדות קודם ליציאת הספר בייסורים קשים; התהוותה וצמיחתה של האהבה בין השניים, נישואיהם בניגוד לרצון אביו של מוריס, בואם לישראל, מאבקם להתאקלם בה, ועד הגיעם לסף הזקנה, מחלת האשה ומותה.
 
שמאס היה אחד היוצרים היחידים שעלו מארצות ערב והמשיכו ליצור ב[[ערבית]] בישראל. הוא נפטר ב[[אוגוסט]] [[2013]] בגיל 73, והותיר אחריו שני בנים, בת, עשרה נכדים ושלושה נינים. בן נוסף שלו נהרג בתאונה בצעירותו. הוא נקבר לצד רעייתו בנהריה.